ת"ק 35593-04-15

לפניי תביעה לפיצוי בסך 10,500 ₪ בגין פגם במערכת ישיבה לסלון שרכשו התובעים. לטענת התובעים, הם רכשו את מערכת הישיבה תמורת 6,800 ₪, וחודשים ספורים לאחר רכישתה, התגלו פיצוצים בריפוד דמוי העור. עוד טוענים התובעים כי מילוי הספות אינו נוח.

הנתבעים טוענים, כי הפנייה הראשונה של התובעים אליהם נעשתה כשנה וחצי לאחר הרכישה, כאשר ספק בדי הריפוד נותן אחריות בת שנה אחת. עוד טוענים הנתבעים, כי הספות נרכשו תמורת 4,300 ₪, ככתוב בהזמנה ובקבלות. הנתבעים לא הכחישו, כי ספה בת כשנתיים לא אמורה להפגין התפוררות דוגמת זו של הספות נושא הליך זה, אולם טענו כי מדובר בפגם בבד הריפוד.

לאחר הדיון הראשון, שהתקיים ב-23.7.2015, הצעתי לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה, שלפיה יחודש הסלון, בריפוד שייבחר על ידי התובעים ושיהיה שווה בערכו לריפוד הקיים. על מנת לאפשר לצדדים לבחון את האפשרות, נקבע דיון נוסף, ליום 28.7.2015. בפתח הדיון היום התברר כי הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, ועל כן – אין מנוס ממתן פסק דין מנומק.

לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש ליתן לתובעים סעד, אך לא הסעד המבוקש על ידם. אין מחלוקת בין הצדדים, כי סלון תקין, שחומרי הגלם שלו הם תקינים ואיכותיים, אינו אמור להגיע למצב שאליו הגיע הריהוט במקרה זה. עם זאת, חרף טענות התובעים, כאילו התריעו על מצב הסלון זמן רב לפני המכתב הראשון – לא הובאה כל ראיה לכך, והנתבעים הכחישו טענה זו בתוקף. זאת ועוד. לטענת הנתבעים, התברר להם במסגרת הפגישה שהתקיימה בין שני הדיונים, כי התובעת עשתה שימוש בחומרים לא מתאימים לניקוי הריפוד, ועל כן – גם לתובעים אחריות מסוימת למצבו של הריפוד.

עוד יצוין, כי "חוות דעת מומחה" של רפד, שהגיש התובע, לא נתנה מענה מלא לסוגיות הנדונות, אף שהיה בה כדי לחזק את המובן מאליו – קרי, שהריהוט לא אמור היה להגיע למצב זה בתוך זמן כה קצר.

בפתח הדברים אציין, כי כקביעה עובדתית, ניתן לקבוע שהסכום ששולם בעבור הריהוט הוא 4,300 ₪ בלבד. סכום זה מופיע בקבלות שהנפיקו הנתבעים לתובעים, ואם אכן, כטענת התובעים (שהוכחשה ולא הוכחה) שולם סכום נוסף ללא תיעוד – ילמדו התובעים לקח להבא, שלא לעשות עסקאות שיש בהן "חיסכון" רגעי על חשבון הקופה הציבורית.

לגופו של עניין, אני סבור שהפתרון הנכון למצב זה – הוא חיוב הספק, קרי – הנתבעים – לתקן את המוצר שסיפקו, כך שיעמוד באמות המידה הנדרשות. אינני סבור שנכון יהיה כיום, לאחר פרק זמן בן יותר משנתיים, ולאחר שהפנייה הראשונה של התובעים לנתבעים נעשתה למעלה משנה וחצי לאחר הרכישה, לחייב את הנתבעים להחזיר לתובעים את הסכום ששילמו, והפתרון הצודק והראוי הוא לחייב את הנתבעים לחדש את הריהוט, על דרך של החלפת הריפוד בריפוד תקין, בדיקה ושיקום המילוי במידת הצורך.

מדובר בפתרון מאוזן, שמשקף את העובדה שמדובר בסלון שנמצא בשימוש למעלה משנתיים מחד גיסא, וכי איכות החומרים שבהם נעשה שימוש בפועל – אינו עומד באמות המידה המקובלות, גם לשיטת הנתבעים.

על כן, אני מורה כדלקמן: