אוז נ' וובסטוק

בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה, על נזקים ברכבו, שנגרמו לטענתו בשל נהיגה רשלנית של הנתבעת, שרכבה במועד התאונה על אופנוע, ושהביאה לפגיעה ברכבו.

לטענת התובע בנסיעתו בכביש 4, לכיוון רעננה, בפקק, עת ביקש לפנות ימינה למושב בצרה והחל בפנייה ימינה מנתיב הנסיעה הימני, הגיעה הנתבעת בנסיעה ישר כשהיא רכובה על אופנוע בשוליים הימניים של הכביש ופגעה ברכבו של התובע.

מנגד, טענה הנתבעת כי התובע נסע בנתיב השמאלי, שעה שהיא רכבה על האופנוע בנתיב הימני וכי בפנייה למושב בצרה סטה התובע הישר מהנתיב השמאלי אל הפנייה ימינה, תוך שהוא מתעלם ממנה בנסיעתה בנתיב הימני ומכאן אחריותו לתאונה.

בפניי העידו התובע, הנתבעת וכן 2 חברים לעבודה של התובע שהיו איתו ברכב.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

בתמונות שהוצגו בפניי (מסומן ת/1) אישרה הנתבעת כי הסימנים הבהירים על הכביש הנראים בתמונה הם חלקי האופנוע שנשברו והתפזרו על הכביש (עמ' 2, ש' 16). בהתאם לאותן תמונות, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי כל השברים כולם פזורים בחלק של השוליים הימניים לכיוון הפנייה (לבצרה) וזאת מעבר לנתיב הנסיעה הימני.

ככל שהיתה מתקבלת גירסת הנתבעת כפי שהציגה גם בתמונת האילוסטרציה (מסומנת ת/2) ולפיה התרחשה התאונה על הנתיב הימני, שעה שהתובע סטה מהנתיב השמאלי אל עבר הפנייה לבצרה והתנגש בנתבעת שנסעה בנתיב הימני, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שנקודת המגע בין כלי הרכב (ה'אימפקט') היה צריך להיות בנתיב הימני ושם גם היינו מצפים לראות את השברים של האופנוע או לפחות את חלקם.