ת"ק 34816-09-14

בפני תביעה לפיצוי כספי בגין תאונת דרכים שארעה ביום 4.9.14 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב השייך לנתבע מס' 2, נהוג ע"י נתבע מס' 1.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1. נזק לרכב ע"פ דוח שמאי- 8,082 ₪ ועוד 1,455 מע"מ.

2. שכ"ט שמאי – 900 ₪

   התובע טען שתוך כדי נסיעה בכביש 57 רכב הנתבעים פגע ברכב התובע מאחור באופן שהרכב ספג נזק גם בחלקו האחורי וגם בחזית עקב כך שהוא נהדף על הרכב לפניו. כך אמר התובע:

   "עמדנו בפקק, הייתי בעצירה כמעט מוחלטת ואז הוא פגע בי מאחור וכתוצאה מכך הרכב נזרק על הרכב שלפניו" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 16-17).

   הנתבע מודה שהוא פגע ברכב התובע מאחור אם כי לפי טענתו אם רכב התובע נהדף על רכב שלפניו, גם לרכב שלפניו היה נגרם נזק, דבר שלא ניתן היה להבחין בעת התאונה.

   מדובר ברכב משנת 2002 וגם לפי המראה החיצוני ניתן היה להבחין בפגיעות קודמות ברכב. בכתב ההגנה טענו הנתבעים באופן מפורש שלא מדובר בפגיעה עם עוצמה אלא פגיעה מזערית וזאת עקב העובדה ששני כלי הרכב נסעו בפקק.

   יחד עם זאת יש לציין כי בעת התאונה הנתבע אישר בכתב את אופן קרות התאונה. אשר על כן על בית המשפט להתמקד בשאלת גובה הנזק.

   הרכב לא תוקן בפועל אלא נמכר ע"י התובע במצבו כפי שהיה לאחר התאונה ולטענתו קיבל רק 4,000 ₪ בגין הרכב.

   התובע טען שהמחיר שקיבל משקף את ירידת ערך הרכב כתוצאה מהתאונה ונזקיה.

   ערך הרכב ע"פ דוח השמאי בעת התאונה היה 17,284 ₪ והנזק שהובחן על-ידו מהווה 55% מערך הרכב.

   לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

   1.בכל הנוגע לנסיבות התאונה, אני מקבל את דברי הנתבע שמשום שהתאונה התרחשה כאשר שני כלי הרכב נסעו בפקק, לא דובר בפגיעה עם עוצמה. משום שכך, אני מקבל את טענתו שהנזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מהתאונה התמקד בחלק אחורי בלבד.