מועלם נ' ג'ובראן ואח'

לפניי תביעת התובעת לתשלום ריבית, עבור הלוואות, שנתנה לנתבעים בשנים 2004, 2005 ו-2010, והוחזרו לשיעורין. ההלוואות ניתנו בסכומים 10,000 ₪, 12,000 ₪, 2,047 ₪ ו-30,000 ₪. כן נתבע נזק לא ממוני בסך 7,000 ₪.

המחלוקות הינן בדבר 3,000 ₪, מתוך סכומי ההלוואות, שהתובעת טוענת שלא הוחזרו, והנתבעים טוענים שכן, ועל חובת הנתבעים לשאת בהפרשי הצמדה וריבית.

הנתבעים טוענים כי ביחס לשתי ההלוואות הראשונות לא הוסכם על תשלום ריבית, הסכום של 2,047 ₪ הוחזר במזומן, ולא נשא כל הפרשים, וביחס להלוואה האחרונה בסך 30,000 ₪ טוענים הנתבעים כי מסרו צ'קים להחזרתה בסך 30,000 ₪ אך מראש קיבלו מהתובעת במזומן סכום נמוך יותר בכ-1,500-1,800 ₪, שהיווה הוצאות ההלוואה, לא הוסכם על ריבית, והכל ללא עריכת הסכמים בכתב.

ביחס לצ'ק בסך 3,000 ₪, שלא הופקד, ומצוי בחזקת התובעת (ז.פ. 15/11/11) טוענים הנתבעים כי שילמו לתובעת תמורתו במזומן 4,000 ₪ לסגירת כל החשבונות, בשל היחסים הטובים וכתודה לתובעת, והאחרונה אמרה כי אינה מוצאת את הצ'ק, ותחזיר להם אותו כשתמצא.

הנתבעת מס' 1 עבדה בשנים 2001-2010 כמטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי באמה של התובעת, שנפטרה בינתיים. הנתבע מס' 2 הינו בעלה של הנתבעת מס' 1. בין הצדדים שררו יחסים טובים.

בדיון לפניי העידו התובעת, שכנתה, שתי מטפלות, שטיפלו באמה כמחליפות, והנתבעים.

התובעת חזרה על טענותיה בכתב התביעה, וטענה כי בעת בקשת ההלוואה השלישית עמדה על קבלת ריבית, והדבר הוסכם על הצדדים. השכנה, גב' קצב, העידה כי הכירה את המנוחה ואת הנתבעת, כי הנתבעת טיפלה במנוחה, אך לא בכל השעות, שהיתה אמורה לעבוד, והייתה יוצאת באמצע העבודה. השכנה טענה כי הנתבעת לא היתה מנקה, היתה מבשלת ונוכחת ליד המנוחה, שהיתה עצמאית. השכנה חזרה על טענת התובעת בכתב התביעה כי הנתבעת נהגה להזמין ירקות עבור המנוחה במשלוח.

עדת תביעה נוספת, גב' קוט, העידה כי עבדה אצל המנוחה כמחליפה לנתבעת במשך שלושה שבועות לפני שמונה שנים, עזרה למנוחה במקלחת, בישלה, לא ניקתה כי למנוחה היתה עוזרת, וגם אותה שחררה המנוחה עם סיום העבודה, גם אם לא עבדה את כל השעות. העדה ציינה כי המנוחה היתה אשה נחמדה, והיחסים עמה היו טובים ולבביים.

העדה השלישית, גם עבדה אצל המנוחה והתובעת לפני שנים, כהחלפה למטפלת הקבועה, היא הנתבעת. גם היא העידה כי המשפחה טובה מאד, כי ביצעה את תפקידה, לא יותר מכך, לא שעות נוספות, ואף היתה משתחררת מוקדם יותר אם סיימה את העבודה לפני הזמן. העדה תיארה כי היתה מבשלת, עורכת קניות, עושה מקלחת למנוחה ומדברת איתה. גם עדה זו לא ניקתה כתפקיד, כי היתה מנקה אחרת, אלא ניקתה כנדרש מהכנת האוכל.

הנתבעת חזרה על טענותיה. אף שטענה במהלך עדות התביעה כי אין רלוונטיות בין התביעה לריבית לעניין עבודתה, הגיבה לטענות התובעת. הנתבעת דיברה בשבח משפחת התובעת והמנוחה, והזכירה כי עבדה שם תשע שנים, דבר המצביע על שביעות רצון. היא העידה כי מעולם לא עזבה את העבודה לפני שהתובעת הגיעה, עשתה את הנדרש ומעבר לכך, לקחה את המנוחה לבדיקות ברכבה הפרטי, לקחה את המנוחה ואת התובעת לאן שביקשו, ואחרי שהמנוחה נפטרה, המשיכה ועמדה לרשות התובעת, בעיקר בהסעות ברכבה כולל בשעות לא שעות. הנתבעת תיארה כי גם ישבה שבעה עם המשפחה, וניקתה אחרי המבקרים, כי גם בעלה היה מסייע למנוחה, למשל במקרה שנפלה והנתבעת לא יכולה היתה להרים אותה. הנתבעת התרעמה על כך שלאחר פטירת האם, דרשה התובעת ממנה ומבעלה לעמוד לרשותה, ולהשיב לפניותיה בכל עת.