ת"ק 34661-07-14 ונה נ' אמזלג

התובע, הגיש תביעה זו בגין חוב לתשלום דמי שכירות שלטענתו חב לו הנתבע, עבור 4 חודשי שכירות אחרונים, בתקופה השכירות בה שהה הנתבע, בדירה אותה השכיר לו התובע.

הנתבע טען בדיון, כי לא הגיש כתב הגנה כי לא היה לו זמן לעשות כן, ואולם לטענתו שילם את כל דמי השכירות הנדרשים, באופן שמסר מזומן תמורת שיקים שהוחזרו לו, ובסופו של דבר גם הוחזר לו שיק הביטחון שנתן לתובע עם חתימת חוזה השכירות.

לתובע לא היו אסמכתאות, מסמכים או עדים לתמוך בטענתו, וכל מה שהיה לו לטעון כנגד דברי הנתבע, הוא שלא החזיר שטר בטחון לנתבע, אלא מדובר בהמחאה שכתב הנתבע לבדו.

בניגוד לדברי התובע, כי לא החזיר כל שיק בטחון ומדובר בהמחאה שכתב הנתבע על דעתו, הרי שהסכם השכירות שצורף לכתב התביעה מזכיר קיומו של שטר בטחון על סך 15,000 ₪, והתובע לא יכול היה להציג שטר כזה, וכל מה שהוצג היתה ההמחאה שהנתבע טען שהוחזרה לו עם סיום תשלום דמי השכירות.

אציין כי ההמחאה על סך 10,000 ₪ שצורפה לכתב התביעה, אינה קשורה ככל הנראה להסכם השכירות וכלל לא הוברר על ידי התובע מה הקשר בינה לבין כתב התביעה. הנתבע הסביר כי מדובר בהמחאה הנוגעת להסכם הלוואה ביניהם, ולא מצאתי כי ניתן לשלול דברים אלה.

מדובר בהליך אזרחי, בו נטל השכנוע על התובע, שהוא המוציא מחברו ועליו הראיה. במקרה דנן, גרסת הנתבע היתה עדיפה בעיני, שכן קיומו של שטר (או המחאת) ביטחון בידי הנתבע, יש בה כדי לתמוך בטענתו כי שילם את כל חובו, וקיבל את השטר חזרה לידיו.

לאור האמור, ומשלא ניתן להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, אלא להיפך, יש לדחות את התביעה.

מאחר והנתבע לא טרח להגיש כתב הגנה, ואף איחר לדיון שנקבע, אינני עושה צו להוצאות, חרף דחיית התביעה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים לביהמ"ש המחוזי מרכז לוד.