בן סימון נ' סופר ברנדס בע"מ

לפניי תביעה כספית ע"ס 10,000 ₪ שעניינה בדרישת התובעת בחיוב הנתבעת בגין אובדן תיק אשר הופקד בידיה לצורך תיקונו.

להלן בקצרה טענות הצדדים כפי שנטענו בכתבי הטענות ובמסגרת הדיון לפניי :

לטענות התובעת רכשה מהנתבעת תיק, ולאחר שהשתמשה בו וכאשר נתגלה בו פגם פנתה לסניף החנות לצורך תיקונו ובגין התיקון נתבקשה לשלם סך של כ- 160 ₪. לאחר ששבה לחנות כעבור כחודש וחצי נאמר לה כי עליה לשלם על התיקון במזומן. משסכום זה לא היה בידיה, עזבה ושבה שוב לקחת את התיק כעבור מספר חודשים נוספים. אז לטענתה, הוברר לה כי התיק אינו נמצא בחנות. ביום 14.7.2014 פנתה לשירות הלקוחות של הנתבעת מאז לא שמעה דבר. עוד מציינת התובעת כי מקרה דומה ארע בסניף אחר של הנתבעת, אולם אינה תובעת את נזקה בגין אירוע זה במסגרת התביעה דנן. בגין התנהלות זו של הנתבעת, דורשת התובעת פיצוי בסך 1,500 ₪ ולכך מוסיפה התובעת דרישה לתשלום בעבור עוגמת נפש שנגרמה לה והוצאות התביעה בהן נשאה.

לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות. בעוד שאין היא חולקת על כך שתיקה של התובעת אבד, מציינת הנתבעת את העובדה כי התובעת השתהתה זמן רב הן בבואה לקחת את תיקה וזאת למעלה מ- 8 חודשים לאחר שמסרה את התיק לתיקון, ועל כן אין לה אלא להלין אלא על עצמה . זאת ועוד, מציינת התובעת כי הנתבעת לא ציינה ופירטה מתי והיכן רכשה את תיקה וכמה הוא עלה ומכאן שגם סכום הנזק בעבורו הוא תובעת מופרך מיסודו.

לכל האמור מוסיפה הנתבעת וטוענת כי המדובר במקרה שארע בשנת 2014, ולמעט פנייה לשירות הלקוחות, לא הייתה מצד התובעת כל פניה אלא אגב הגשת תביעתה זו.

דיון והכרעה;

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ושמעתי את עדותיהם, מצאתי כי דין התביעה להידחות במלואה וזאת מהנימוקים שלהלן;