הרשקוביץ נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ

לפני תביעה על סך 7,000 ₪.

התובע טוען כי במספר הזדמנויות, בעקבות רכישות שביצע אצל הנתבעת, מצא כי המחיר של חלק מהמוצרים שונה מכפי שחויב בפועל. התובע מציין כי נגד הנתבעת הוגשה תביעה ייצוגית בעניין זה, וכי מטרת הגשת התביעה על ידו – להפסיק את הטעיית הציבור.

הנתבעת טענה, מנגד, כי מנספחי כתב התביעה לא ניתן היה ללמוד דבר (שכן אלו הוגשו כשהם מושחרים), וכי התובע לא הציג שום מקרה בו פנה לקופאית או למי מטעמה של הנתבעת וביקש להיות מחויב בהתאם למחיר שעל המוצר ושהדבר לא נעשה, ומשכך כי כוונתו להתעשר שלא כדין באמצעות הגשת התביעה, ולא לתקן טעות, ככל שנפלה.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע טען שהפנה את תשומת לב השומר בסניף הנתבעת בה ביצע את רכישותיו, וכן את הקופה הראשית, וכי הובטח לו שהעניין יטופל.

נציג הנתבעת טען כי לו היה מציג התובע את החשבונית השגויה, לטענתו, בקופה הראשית – היה מקבל זיכוי, אך התובע מעולם לא עשה זאת. נטען כי מנספחי כתב התביעה (שהוגשו בשנית בדיון) לא ניתן ללמוד על נסיבות הרכישות, על מבצעים שאולי היו באותה עת או על הנחות התלויות בהיקף הרכישה, וכיו"ב.

בתגובה הבהיר התובע כי פנה למאבטח הסניף, וכי זה הפנה אותו לקופאית.

לא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח תביעתו.

יוזכר, כי הנטל על התובע בהליך אזרחי להטות את מאזן ההסתברויות לעבר גרסתו ובאופן שזו מסתברת יותר מגרסת הצד שכנגד. המוציא מחברו – עליו הראיה.