ת"ק 34449-12-14 בן דהן נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שהאחראית לה היא נהגת ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן גם – "הנהגת" ו"רכב הנתבעת").

התובע טען בכתב התביעה, כי התאונה התרחשה בנסיבות הבאות: רכב שנסע לפני רכבו עצר לפני מעבר חצייה. לפיכך, גם הוא עצר את רכבו שלו, במרחק של מטר לפחות מהרכב שלפניו. בשלב זה, בעת שרכבו היה בעצירה מוחלטת, פגע רכב הנתבעת ברכבו מאחור, והטיח את רכבו ברכב שלפניו. תביעת התובע התייחסה לנזקים שנגרמו לחלקו הקדמי של רכבו (הנתבעת שילמה לפני הגשת התביעה בגין הנזקים שנגרמו לחלקו האחורי של הרכב). נזק זה הוערך על ידי שמאי מטעמו בסך של 10,171 ₪. בנוסף, דרש התובע תשלום בגין חלק משכר טרחת השמאי שלא שולם על ידי הנתבעת, בסך של 950 ₪, ובגין הוצאות שונות, בסך של 500 ש"ח.

מנגד טענה הנתבעת, בכתב ההגנה, כי רכבה אכן פגע ברכב התובע מאחור, אך זאת, לדבריה, לאחר שרכב התובע פגע מאחור ברכב שלפניו. לפיכך, לדבריה, היא שילמה לתובע בגין הנזק שנגרם לאחורי רכבו, אך סירבה – ומסרבת – לשאת בנזק שנגרם לקדמת רכבו. עוד נטען, כי שכר טרחת שמאי בסך של 1,450 ₪ הוא מופרז, ולכן, הסכימה לשאת בסך של 500 ₪ בלבד לעניין זה.

במעמד הדיון עמד התובע על גרסתו האמורה (גם אם הדברים לא נרשמו בבירור בפרוטוקול). עם זאת, התובע הוסיף, כי הוא לא זכר בתחילה שפגע ברכב שלפניו (לעניין זה יצוין, כי עובדה זו דווקא צוינה על ידי התובע בטופס הדיווח שמילא לגבי התאונה, שם אמר התובע כי רכב הנתבעת "הטיח" את רכבו ברכב שלפניו). התובע ציין, במענה לשאלת נציג הנתבעת, כי לא סבר שעליו להביא לעדות את הנהגת ברכב שהיה לפניו והוסיף לעניין זה כי מדובר בנזירה איטלקייה שנהגה ברכב שכור ולכן כנראה מדובר בתיירת שממילא לא ניתן היה להביאה לעדות.

נהגת הנתבעת מצדה העידה בדיון, כי רכב התובע בלם את רכבו, וכי היא מצדה ניסתה לבלום את רכבה שלה, אך החליקה ופגעה ברכב התובע. לדבריה, היא אינה יודעת האם ומתי פגע רכב התובע ברכב שלפניו. במענה לשאלות נציג הנתבעת ציינה הנהגת, כי לא ראתה אורות בלם אצל התובע (לעניין זה ציין התובע כי רכבו גבוה יחסית ואולי מסיבה זו לא הבחינה הנהגת באורות הבלם; ואילו הנתבעת ציינה כי הואיל ומדובר ברכב גדול, אין זה סביר שנדחף קדימה על ידי רכב הנהגת).

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, למעט בנוגע לשכר טרחת השמאי.

גרסת התובע שלפיה רכב הנתבעת פגע ברכבו מאחור, וכי הוא זה שהדף אותו אל הרכב שלפניו, הייתה קוהרנטית ואמינה. לעומת זאת, הנהגת שנהגה ברכב הנתבעת לא ידעה לומר האם פגעה ברכב התובע לאחר שזה פגע ברכב שלפניו (כפי שטוענת הנתבעת), או שמא רכבה הוא זה שדחף את רכב התובע וגרם לו לפגוע ברכב שלפניו.