ת"ק 34368-10-15 ליבוביץ נ' ג'נאח ואח'

1.עסקינן בתביעה קטנה, ע"ס 6,240 ₪, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים, בה היתה מעורבת הנתבעת 1.

2.לטענת התובעת, ביום 15.09.2005, נסעה ברחוב סוקולוב בנתניה, כאשר בכוונתה לפנות שמאלה לרחוב גולומב. התובעת טוענת כי היה עליה לתת זכות קדימה לכלי הרכב הנוסעים בנתיב הנגדי. לצורך כך ביצעה עצירה מלאה, בחלק הכביש הפתוח למעבר בין שני איי תנועה, המפרידים בין הנתיבים.

התובעת ממשיכה וטוענת, כי בעודה ממתינה עד שיחלוף הרכב שהגיע מהנתיב הנגדי, הגיח רכב הנתבעת במהירות מהנתיב שאחריה, המשיך בנסיעה ישר ופגע ברכבה בפינה הימנית אחורית.

3.הנתבעת טענה, כי רכב התובעת הוא שפגע ברכבה, בכנף השמאלית קדמית, אולם הוא נמלט ממקום התאונה. בעת העדות בביהמ"ש, טענה הנתבעת כי כאשר התקרבה לרכב התובעת, החל האחרון לסוע לאחור, וכך פגע ברכבה.

4.שמעתי את עדויות הצדדים.

מעדויות התובעת והנתבעת, עולה כי שתיהן מסכימות שרכב התובעת היה מצוי בין שני איי התנועה, כאשר חלקו האחורי נותר בולט בנתיב הנסיעה של רחוב סוקולוב.

5.בעדותה של התובעת נטען כי לאחר הפגיעה, המשיכה הנתבעת בנסיעה ישר ועצרה כרבעה מטרים לאחר הצומת. לאחר שנגשה לנתבעת וביקשה פרטים, צעקה עליה הנתבעת, בעטה בדלת רכבה ופתחה אותה. אולם, לאחר מכן, עזבה את המקום ללא שמסרה את הפרטים. לעניין מה שכינתה "בריחה", העידה התובעת: "אני לא יודעת למה היא רצתה לברוח אחרי שכבר עצרה ורצתה לרדת מהרכב" (עמ' 2 ש' 18 לפרוט').

6.בנוסף לכך, בחקירתה הנגדית, לא מסרה הסבר מניח את הדעת לטענתה כי הנתבעת נסעה במהירות מופרזת ובכל זאת הספיקה לעצור ארבעה מטרים בלבד מהצומת (עמ' 2 שורות 25-26 לפרוט').

7.התובעת טענה כי הגם שיצאה את רכבה וניגשה לרכב הנתבעת, לא ראתה את הנזק ברכב הנתבעת. גרסה זו איננה גרסה מתקבלת על הדעת. עיון בתמונת הנזק של רכב הנתבעת, מעלה פגיעת מעיכה רצינית ומשמעותית, בולטת וניכרת לעין, בוודאי למי שמתקרב לרכב, בכנף השמאלית הקדמית, הסמוכה לדלת הנהג.

8.התובעת לא ידעה להסביר כיצד נגרם הנזק האמור, שעל פניו אינו מתיישב עם עדותה לאופן הפגיעה, והשיבה: "היא היתה מאחורי. אני הייתי בעצירה מוחלטת. היא צריכה להסביר את המיקום של המכה שלה. אין לי עיניים מאחורה" (עמ' 3 שורות 7-10 לפרוט').