ת"ק 34231-07-14

עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 04.01.14.

לטענת התובעת בעת שנכנסה עם רכבה לחניון ונאלצה לעצור בשל עומס של כלי רכב, הנתבע - שביקש לצאת מן החניון ניסה לעקוף רכב חונה שחסם את היציאה ותוך כדי כך פגע ברכבה. לטענת התובעת, בעת התאונה, הייתה בעצירה מלאה. כן, טענה כי הנתבע אמד לא נכון את המרווח ביציאה וכתוצאה מכך, אירעה התאונה.

הנתבע אישר, כי אכן חנה רכב שלישי במקום האסור לחניה, ביציאה מן החניון, אולם זה כלל לא חסם את היציאה ולא היתה לרכבו כל בעיה לעבור. עוד טען, כי בעת התאונה, היה במצב של עצירה, הואיל והמתין שהרכב שלפניו ישלים את יציאתו מן החניה, ואילו התובעת היה בנסיעה לאחור. לטענתו, רכב שנסע לפני רכב התובעת נסע לאחור, היא צפרה לו והחלה גם כן לנסוע לאחור, וכך פגעה ברכבו.

בדיון העידו התובעת ובעלה והנתבע.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:

עסקינן במקרה של גרסה כנגד גרסה.

בהתאם להלכה הפסוקה, תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים – שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה, ומשכך על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.