סופר נ' סופר ואח'

זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 31.7.17 שבה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת מס 1, שבעת זו היה מבוטח אצל נתבעת מס 2.

התובעת עותרת לסכומים הבאים:

1. השתתפות עצמית – 972 ₪.

2. השתתפות עצמית מירידת ערך- 2114 ₪.

3. הוצאות ביטוח מוגדלות למשך 3 שנים – 8877 ₪.

לטענת התובעת התנועה עמדה ברמזור אדום והיא רצתה להשתלב לנתיב שמאלי הפונה לאזור התעשייה. היא הסתכלה סביב וראתה שהתנאים מאפשרים למעבר נתיב, וכן היה מרחק סביר למעבר לנתיב השמאלי. שם עמד רכב נתבעת 1 ללא תנועה, אך כאשר התובעת החלה במעבר, רכב הנתבעת 1 התקדם וכך נגרמה התאונה.

גרסת הנתבעת 1 שונה, אם כי לא בהרבה. הנתבעת 1 ברוב הגינותה מודה שעמדה עם רכבה ובאותו עת הורידה את עיניה לעיין בטלפון. אז הבחינה שהרכב לפניה כבר החל בנסיעה והיא הורידה את רגלה מהבלמים בעקבות זאת התנגשה ברכב התובעת.

כך הנתבעת הסבירה את האירוע: "אני לא הייתי בסדר והורדתי את העיניים, הסתכלתי על המכשיר והמכונית לפני התקדמה, הרמתי את הרגל מהברקס, עוד לא התחלתי בנסיעה ונכנסתי בה" (פרוטוקול עמוד 3 שורות 11-13).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן נימוקיי:

1.כללית מקובלת עלי טענת התובעת כי כאשר היא התבוננה לצד שמאל שלה היא חשבה שהיה מקום פנוי לפני רכב הנתבעת על מנת לאפשר לה לעבור נתיב. נכון הדבר שעל רכב שעובר מנתיב לנתיב לנקוט במשנה זהירות. עובדה שהתובעת לא הספיקה להשלים את המעבר מגלה שנפלה אצלה טעות בשיקול הדעת. משום שכך, יש ליחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 25%.

2. הסיבה העיקרית לקרות התאונה הינה חוסר ריכוז של הנתבעת מס 1, אשר הסתכלה במכשיר הטלפון והחלה בנסיעתה קדימה ללא תשומת לב למה שמתרחש לפניה. אילו נתבעת 1 הייתה ערנית יותר סביר שהייתה רואה את התובעת עוברת נתיב. לכן יש ליחס לנתבעת מס 1 75% מאחריות קרות התאונה.

3. באשר לנזקי התובעת:

א. השתתפות עצמית בסכום כולל של 3086 ₪.