כהן נ' עדיקא

ענייננו בתביעה שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו.

לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 20.5.16 בבוקר נסע ברכבו לכיוון משרדו בהר חוצבים בירושלים. לפניו נסעה מונית, הרשומה על שם הנתבע. המונית נעמדה תוך חסימת נתיב נסיעתו של התובע ונהגה סימן לו בידו לעקוף אותו. בעודו עוקף את המונית ולאחר ששני שליש של רכבו עברו אותה, נוסעת שישבה במושב האחורי של המונית פתחה את הדלת השמאלית האחורית שלה. הדלת שנפתחה שרטה את הדלת הימנית אחורית של רכבו של התובע תוך שהיא גורמת לכיפוף פח הדלת ולשבירת ידית הדלת.

לטענת התובע הנזקים שנגרמו לרכבו עומדים על סך של 15,526 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. בנוסף טוען התובע כי שילם סך של 650 ₪ שכר טרחה לשמאי. התובע מוסיף וטוען כי נאלץ לשכור רכב חלופי תמורת 638 ₪, שילם סך של 246 ₪ בגין תידלוק הרכב והפסיד יום עבודה אחד שערכו 1,000 ₪, לצורך הטיפול בתיקון הרכב. בסך הכל העמיד התובע את תביעתו על סך של 18,060 ₪.

הנתבע, מצידו, טען בכתב הגנתו, כי במועד התאונה החל להאט את רכבו על מנת להוריד נוסעת ובתה. לטענת הנתבע, כבר מהרגע שהחל להאט, החל רכב התובע לצפור ללא הפסקה. לטענת הנתבע, הוא עצר את רכבו בבטחה צמוד לימין הדרך והתובע נסע במקביל לו משמאל והחל לקלל את הנתבע ולצעוק עליו, עובדה שגרמה לנוסעת שהיתה במונית לפחד ולפתוח את הדלת האחורית השמאלית של המונית כדי לצאת ממנה. לטענת הנתבע, כאשר הנוסעת פתחה את הדלת, רכב התובע התנגש בה.

לטענת הנתבע בכתב ההגנה, התובע סטה ממסלולו ובכך הוא אחראי לקרות התאונה. עוד נטען, כי התובע נהג במהירות מופרזת דבר שלא איפשר לו לעצור בזמן ולמנוע את התאונה וכי לא שמר על מרווח מספיק מהרכבים החונים בצד הכביש. בנוסף טען הנתבע כי הנזקים הנתבעים הם מוגזמים ומופרזים וכי התובע טוען לנזקים שאין להם קשר לתאונה. בהקשר זה נטען גם, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין השכרת רכב, שכן היה עליו ליסוע בתחבורה ציבורית וכי הוא אינו זכאי לתשלום בגין דלק שכן מדובר בהוצאה שהיה מוציא גם אילו נהג ברכבו שלו.

במועד הדיון הציג התובע סרט שצולם מרכבו, המתעד את כל מהלך נסיעתו, לרבות אירוע התאונה.

מהסרט עולה כי הנתבע נכנס לנתיב הנסיעה של התובע מכיוון ימין (מתוך חניון כלשהו), עצר בצד הדרך וחסם למעשה את נתיב נסיעתו של התובע. עוד ניתן לראות כי הנתבע סימן בידו לתובע לעקוף אותו. התובע אכן עקף את רכבו העומד של הנתבע, תוך שהוא חוצה (לפחות בחלקה השמאלי של המכונית) פס הפרדה לבן רציף. תוך כדי מעקף הרכב של הנתבע, התובע האט, שכן מקום המעבר היה צר מאד (היה אי תנועה מצד שמאל). לאחר שחלקו הקדמי של הרכב עבר במעט את המונית, ניתן להבחין שהרכב נפגע ממכה. עוד ניתן ללמוד מהסרט, שהתובע החל לקלל ולגדף את התובע תחילה לעצמו, מיד לאחר שהבחין בכך שהנתבע נכנס לנתיבו וחוסם אותו, והוא המשיך בכך גם כאשר חלף באיטיות על פניו.

לאחר הצפיה בסרט, העובדות המתוארות לעיל אינן יכולות להיות במחלוקת. כך, לא יכולה להיות מחלוקת, שדלת המונית שנפתחה פגעה בדלת האחורית הימנית של רכבו של התובע, עת חלף התובע על פני המונית, וגרמה לו לנזק.

השאלות שנותרו להכרעה הן קיומו של אשם תורם מצד התובע, מידתו של אשם תורם זה והיקף נזקיו של התובע.