בן חמו נ' אגד תעבורה ואח'

התובעת הגישה תביעה ע"ס של 9,156 ₪ כנגד הנתבעים, עקב תאונת דרכים מיום 21/9/15.

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבע העידו נהג האוטובוס ונוסעת שהייתה ברכב הנתבעת.

על פי גרסת התובעת, החנתה את רכבה בצד ימין של הכביש, ועמדה מחוץ לרכבה וסמוך אליו, על מנת לראות כי ילדיה יורדים בבטחה מרכב. התובעת עמדה בין דלת הרכב לבין הרכב , כשדלת רכבה פתוחה כשלפתע הגיע אוטובוס במהירות ופגע בדלת.

על פי גרסת הנתבע, התאונה קרתה כאשר שמע שתי מכות ברכבו. לטענת הנתבע הוא לא ראה את התובעת קודם לתאונה ולא את ילדיה והדלת לא הייתה פתוחה.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

1. תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 קובעת כי " לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

2. החובה לנקוט בזהירות קודם לפתיחת הדלת, וגם לאחריה וכל עוד הדלת לא נסגרה, חלה על התובעת. משמיעת עדותה של התובעת , התרשמתי כי היא לא עשתה כן. עוד יוזכר כי הנטל להוכיח את התביעה, דהיינו כי האחריות לתאונה חלה על הנתבע, חל על התובעת וגם נטל זה לא הורם על ידה.

3. התובעת העידה כי בשבריר של שניה , מהרגע בו יצאה ועד הרגע בו פגע האוטובוס בדלתה , עפה הדלת בעודה עומדת בינה לבין הדלת. עוד העידה כי לא ראתה את האוטובוס , למרות שכשיצאה הסתכלה ימינה ושמאלה . התובעת שיערה כי האוטובוס נסע במהירות אולם לא יכולה הייתה לקבוע זאת בבטחה, היות וכלל לא ראתה את האוטובוס מגיע (עמוד 1 לפרוטוקול).