ת"ק 33924-03-14 שגיא נ' נתניה

1.בפני תביעה לפיצוי כספי בסך 10,000 ₪.

התובעת קבלה 2 דוחות חניה ב-5.11.08 וב-3.11.09 .

היא מודה שלא שלמה את החוב. בדוח אחת שלמה רק את הקרן ובדוח השני לא שולם דבר.

בוצעו מספר פעולות על ידי הנתבעת על מנת לגבות את יתרת החוב.

2.בתביעה זו התובעת מלינה על אופי הפעלות, ,מספרן הרב ובעיקר שהוטל על הרכב של עיקול דבר שחסם אותו למכור אותו, לטענתו ,במשך תקופה ממושכת. על סמך טענות אלה התובעת עותרת לסכומים הבאים:

1.8000 ₪ בגין אובדן ערך הרכב.

2.2000 ₪ ע בור בזבוז זמן ועגמת נפש .

בעדותה התובעת הסבירה שכאשר גילתה שקיים עיקול על רכבה סברה שמקורה חובות שאותם היא חייבת לעיריית תל אביב. "שם יש לי חובות גדולים והתכתבתי איתם ומעלה משנה לשנה". (עמ' 1 שורות 20-4).

התובעת אף אמרה: "התלונה שלי היא שעליהם לעקל אצלי דבר מה שהוא בפרופורציה לחוב ולא רכב ששוויה כ-20,000 ₪. (שם, שורות 24-25).

התובעת גם מתלוננת על "גביית יתר".

3.אין כל ממש בתביעה זו ואני דוחה אותה, ולהן הנימוקים לכך:

א.אזרח שלא משלם דוח חניה ביודעין חייב לקחת בחשבון שהעירייה תנקוט בפעולות לגבות את הכסף כולל עיקול על רכוש האזרח.

אין זה זכות של האזרח לבחור את פריט הרכוש שיעוקל.