פלונית נ' עיריית נתניה

בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב נזקי גוף. התובעת עותרת לסכום של 25,000 ₪.

התובעת טוענת שביום 29.3.2016 תוך כדי ירידתה ממונית נתקלה בבור ניקוז שבור, מעדה ונפגעה בחלקי גוף שונים ובעיקר בשתי רגליה.

מיד לאחר האירוע התובעת פנתה לרופאת ילדים אילנה רייט אשר שלחה אותה לחדר מיון. שם נמצאו שפשופים בקדמת ברך שמאל ופצע 0.1*2. כמו כן, אובחן רגישות בחלק החיצוני שליש תחתון ירך שמאל והגבלת תנועה. התובעת שוחררה הביתה אחרי תפירת הפצע והומלץ על הוצאת התפרים בעוד 14 ימים ומנוחה במשך שלושה ימים. (דו"ח חדר מיון מיום 29.3.16 נספח ב' לכתב התביעה)

לטענת התובעת היא חזרה שבועיים לאחר האירוע להורדת התפרים, היא לא עבדה במשך שבועיים אם כי היא טוענת שעד היום יש לה כאבים ברגל. התובעת לא חזרה ולא קיבלה טיפול רפואי נוסף. מעבר לכך התובעת טוענת שיש לה עד היום צלקת מכוערת שלעולם לא תירפא. (רואה סעיף 17 ב,2 לכתב התביעה).

על סמך הנתונים האלו, התובעת עותרת לסכומים הבאים:

1. עזרה צד ג' בעבר- 2,000 ₪.

2. טיפולים רפואיים, נסיעות והוצאות- 1,000 ₪.

3. פיצוי בגין צלקת מכוערת- 10,000 ₪.

4. כאב וסבל- 10,000 ₪.

התובעת לא פנתה לנתבעת בקשר לאירוע אלא ביום 27.9.2016. אז פנה בשמה עו"ד אוהד כהן ודרש בשמה פיצויים בסכום כולל של 15,000 ₪. יש להניח שאם סכום זה היה משולם ע"י הנתבעת לא הייתה מוגשת תביעה בכלל. אין הסבר הגיוני מדוע עתירת התובעת עלתה מ15,000 ₪ ל25,000 ₪ מאז כתיבת המכתב.

יאמר מיד שהעתירות הכספיות של התובעת מוגזמות ומופרזות.

סמוך מאוד אחרי קבלת מכתבו של עו"ד אוהד כהן ,יצא לשטח מהנדס העריה מר תומאריסון מיכאל וערך בדיקה במקום ביום 6.10.2016. אכן מצא שבר בחלק של המכסה לניקוז .העד אשר שזה לא בטיחותי, והדבר טופל למחרת. יש לציין שהתובעת טענה ששומר בית הספר אמר לה שהוא דיווח על המפגע עוד בטרם התאונה. מר תומאריסון דוחה טענה זו באופן מוחלט תוך כדי שהוא מדגיש שאם העריה הייתה מקבלת פניה כזאת, הדבר היה מטופל באופן מיידי. דברי מר תומאריסון בהקשר הזה היו משכנעים, עקביים ומקובלים ע"י בית המשפט.