ת"ק 33688-06-15 גרינברג נ' לשכת הוצל"פ חיפה

התובע עתר לחייב את הנתבעת, בסכום כספי על סך 32,524 ₪, בגין נזקים נטענים, כתוצאה מעיקול שהוטל על חשבון הבנק, במסגרת תיק הוצאה לפועל.

העובדות ברובן אינן שנויות במחלוקת ועולות מהמסמכים שלפני:

1.ביום 5/5/13 הגישה מועצת הפירות (להלן: "הזוכה") תביעה על סכום קצוב על סך 21,120 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. מספר תיק ההוצאה לפועל 02-23219-13-9.

2.על פי רישומי לשכת ההוצאה לפועל, נמסרה לתובע אזהרה ביום 23/10/13, על ידי שליח, מר מוחמד אבו אלהיגא, שנשכר על ידי ב"כ הזוכה.

3.ביום 8/12/13, הגיש ב"כ הזוכה בקשה להטלת עיקולים על כלל נכסי התובע. ביום 12/12/13, נרשם עיקול על חשבון התובע בבנק מזרחי טפחות (להלן: "העיקול"). ביום 13/1/14, אישרה רשמת ההוצאה לפועל, בקשת ב"כ הזוכה למימוש העיקול וביום 25/3/14 התקבל בתיק ההוצאה לפועל, תקבול מאת בנק מזרחי טפחות על סך 27,524 ₪. ביום 30/3/14, נסגר תיק ההוצאה לפועל.

לטענת התובע, לא זומן להתגונן כנגד תביעה בלשכת ההוצאה לפועל. אישור המסירה שמצוי בתיק ההוצאה לפועל, לא הגיע לידיו אלא למר "אחמד שמס" מכפר בוקעתא ברמת הגולן. בנסיבות אלו, טען התובע, הוטל על חשבונו בבנק, עיקול שלא כדין.

לטענת הנתבעת, החובה על פי הדין, למסור את האזהרה לתובע, מוטלת על ב"כ הזוכה, תקנה 109(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979. על פי תצהיר המוסר והחתימה על אישור המסירה, האזהרה נמסרה לידי התובע עצמו. משהוצג בפני לשכת ההוצאה לפועל אישור המסירה, וחלפו המועד להגשת התנגדות, פעל הנתבעת על פי חוק ונקטה בהליכים. לתובע עמדו האפשרויות בחוק, להעלאת טענותיו, לעניין האזהרה וסכום החוב, הגשת התנגדות, חקירת יכולת, תשלום החוב ובקשה להארכת מועד, אך נמנע מלעשות כן.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים ושמעתי את עדויות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות וכי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

עיון באישור המסירה ותצהיר המוסר, אשר צורפו לכתב ההגנה, מלמד כי האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, נמסרה לתובע ביום 23/10/13, ונחזית חתימת התובע על אישור המסירה, כפי שהצהיר המוסר, מר מוחמד אלהיגא.