ת"ק 33673-07-14 בניכיס נ' שגריר מערכות בע"מ

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובע הזמין שירותי גרירה מהנתבעת, והסביר לאיש השירות שהגיע לביתו כי יש בעיה במערכת הקירור, שכן הברז העליון של התרמוסטט שבור, ועל כן ביקש לגרור את הרכב למוסך. איש השירות ביצע תיקון ארעי במקום, באמצעות בורג, דבק היפקסי ובאנד, ולאחר מכן נסע התובע למוסך.

2. לטענת התובע, כשהגיע למוסך התברר לו כי הדבק נזל ונדבק לדופן הפנימי של התרמוסטט, ובשל כך לא ניתן היה להחליף את הברז העליון והיה צורך להחליף את כל בית התרמוסטט.

התובע עתר לחייב את הנתבעת בעלות התיקון שבוצע ברכב, סך 2,963 ₪, בזכר השמאי ובפיצוי נוסף בגין טרחה ועגמת נפש.

3.לטענת הנתבעת, שירות תיקון הדרך או הגרירה ניתן בשל נזק שהיה קיים בתרמוסטט, כי לא ניתן לתקן רק את הברז העליון ועל כן ממילא היה צורך להחליף את גוף התרמוסטט, והתיקון שנעשה "בשטח" לא גרם לכל נזק נוסף על זה שהביא את התובע להזמין את השירות. הנתבעת הסבירה כי שיקול הדעת, אם לבצע תיקון דרך שיאפשר המשך נסיעה של הרכב למוסך, או לגרור את הרכב, נתון לה בהתאם לתנאי כתב השירות (נ/1).

4.במהלך הדיון העידו התובע ואשתו, קצין הבטיחות של הנתבעת – שמאי במקצועו – ונותן השירות לרכב התובע.

דיון והכרעה

5.אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים - שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

6.בדיון הוצגו תמונות צבע מוגדלות של התרמוסטט כאשר כל צד תומך את טענותיו בנראה באותן תמונות. אבהיר, כי אין לבית המשפט כל ידע מקצועי בתחום הרכב, ההנדסה, או השמאות, שיהיה בו כדי לסייע בקביעה איזו מן הגרסאות עדיפה.

מחד גיסא, עמדה חוות דעת שמאי התובע (שלא הגיע לבית המשפט, כך שלא ניתנה תגובתו לדברי נציג הנתבעת) ומאידך גיסא, ניתנה עדות קצין הרכב, שמאי במקצועו, שהתייחס לשאלות המקצועיות ומסר עמדה מקצועית נוגדת.

בנסיבות אלה, לא אוכל להעדיף את עמדת התובע על פני זו של הנתבעת, ואין מנוס מדחיית התביעה.

7.זאת ועוד, הלכה היא, כי התובע נדרש להוכיח את עובדות התביעה, את אחריות הנתבעת וגם את שיעור הנזק. כאמור בע"א 355/80, נתן אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, 808 [1981]:

"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט."

נפסק כי במקרים שבהם התובע יכול היה להביא נתונים מדויקים באשר לסכום הנזק ולא עשה כן, לא יוכל לזכות בפיצויים בגין נזק זה (ר' ע"א  9656/05 נפתלי שוורץ נ. רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [27.07.2008]).

בעמ' 5 לחוות דעת שמאי התובע נטען כי:

"הנזק לבית טרמוסטט נגרם כתוצאה מתיקון לא מקצועי של איש חילוץ שהגיע למקום הקריאה וביצע תיקון בפרוביזורי מאחר ולא היה לו צינור מתאים לצינור שנזל".

שמאי התובע לא הסביר מהו הנזק שנגרם בשל הצינור שנזל והצורך בתיקון ברז המים, לא הפריד בין הנזק שהיה על התובע לשאת בו בשל הצורך לתיקון הברז ולא הבהיר אם ניתן להחליף את הברז בנפרד מבית התרמוסטט, אם לאו.

מדובר בנתונים (הנוגעים לעלות תיקון הברז, ובאם ניתן לתקן את הברז והצינור בלבד), שניתן להציגם באופן מדויק ומספרי, ואין צורך בהערכה או אומדן. התובע לא עמד בנטל להוכיח נתונים אלה.