ת"ק 33601-10-15 אזוולוס נ' כהן ואח'

לפתחנו מונחת "תביעת פח". תאריך התאונה - 20.5.2015. מקום - טבריה.

לטענת התובע, הנתבע עקף אותו מימין ותוך כדי חזרתו למסלול המקורי ( ממנו יצא לעקיפה) פגע ברכב התובע.

הנתבע מאשר כי ביצע עקיפה וכי התאונה ארעה תוך כדי השלמת העקיפה אך לטענתו נגרם נזק קל לרכבים והנזק הנטען בכתב התביעה לא נגרם מהתאונה אלא היה קיים קודם לכן.

שמעתי בקשב רב את עדויות הצדדים . מטעם התובע העידה הנוסעת גב' ספיר טוהרש.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי לידי מסקנה לדחות את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. לעניין האחריות לתאונה, נוכחתי כי הנתבע אשם וזאת על פי גרסתו שלו. הנתבע מודה כי עקף את התובע וכי התאונה אירעה תוך כדי ניסיונו לחזור לנתיב המקורי שממנו יצא לעקיפה ובו נסע התובע. אילו הנתבע התחיל לחזור לנתיב המקורי לאחר שנוצר מרחק מספיק בינו לבין הרכב הנעקף (רכב התובע), לא הייתה מתרחשת התאונה, אפילו אם ניסה התובע להגביר מהירות כנטען על ידי הנתבע.

ב. הנתבע אף מסר בעדותו כי מטרת העקיפה הייתה לנזוף בתובע על כך שעקף אותו קדם לכן בצורה מסוכנת. קא משמע לן, היה נסער וביצע עקיפה מיותרת לכל הדעות.

ג. הנתבע הציג תמונה של הפגיעה ברכבו, לא הצלחתי לזהות פגיעה כלשהי. יצאתי לחניון בית המשפט ובחנתי את הרכב במעמד הצדדים, מדובר בפגיעה קלה ביותר של מעיכה קלה ללא פגיעה בצבע, בכנף קדמית שמאילת.