ברנע נ' נקדימון

עניינה של התביעה שבפניי סכסוך שכנים. לטענת התובעת , במסגרת סכסוך זה, פגע הנתבע בקניינה עת השליך לאשפה חלק מרהיט יקר ערך. הנתבע מכחיש טענה זו וטוען שהתובעת עשתה שימוש שלא כדין ברכוש המשותף עת השאירה את הרהיט מחוץ לדירה לאחר שצבעה אותו.

תמצית טענות התובעת:

לטענת התובעת, בזמנים הרלבנטיים לתביעה היא עסקה בשיפוץ עצמי של רהיטיה. אחד הרהיטים היה שידה מעץ עם מגירות, אשר לטענתה הנו רהיט עתיק ויקר, הן רגשית והן כספית (להלן: "הרהיט"). לטענתה, בזמן צביעת הרהיט היא הניחה אותו לרגע בחדר המדרגות סמוך לדירתה.

הנתבע, שכנה של התובעת שדירתו נמצאת בסמוך לדירת התובעת ובאותה קומה, פנה לתובעת ואמר לה, כי ריח הצבע מפריע לו ואיים, כי אם היא לא תוציא תוך שתי דקות את הרהיט מהמסדרון, אזי הוא יזרוק אותו. כך, לטענתה, אכן עשה. הנתבע נטל חלק מהרהיט (כפי הנראה מגירות) והשליך לזבל (תמונת הרהיט צורפה כנספח א' לכתב התביעה). התובעת לא מצאה את חלקי הרהיט שהושלכו.

ביום 15.02.18 התובעת הגישה תלונה במשטרה (האישור צורף כנספח ב' לכתב התביעה). התובעת מבקשת לפסוק לה פיצוי בסך של 6,000 ₪: עלות הרהיט- 5,000 ₪ וכן פיצוי בגין עוגמת נפש- 1,000 ₪.

תמצית טענות הנתבע:

ביום 15.02.18, לטענת הנתבע, הוא פנה לתובעת בנימוס וביקש, כי לא תצבע את רהיטיה במסדרון המשותף של הבניין, מאחר שהדבר מלכלך ומשאיר ריח רע. הנתבע הציע, כי התובעת תצבע את רהיטיה במרפסת ביתה וכך לא תפריע לשכנים ולרכוש המשותף. התובעת ענתה לנתבע בזלזול, ולכן הנתבע הקליט את השיחה (תמלול צורף כנספח 1 לכתב ההגנה).

זמן קצר לאחר השיחה הבחין הנתבע, לטענתו, כי התובעת השאירה בחדר המדרגות פחית ספריי צבע (להלן: "פחית הצבע"), ובצאתו מהבניין השליך את פחית הצבע לפח הזבל. לטענתו, הוא לא איים על התובעת ולא השליך לפח חלק כלשהו מרהיט כזה או אחר.

התובעת הזמינה שוטרת לדירת הנתבע והגישה נגדו תלונה במשטרה. השוטרת שאלה האם הנתבע זרק את פחית הצבע והנתבע אישר זאת. בשום שלב לא עלה נושא השלכת חלק מהרהיט (תמלול שיחה עם השוטרת צורף כנספח 2 לכתב ההגנה).

לאחר מכן פנתה השוטרת לתובעת וניהלה עמה שיחה במסדרון ואז שינתה התובעת גרסתה וטענה כי הנתבע לא זרק את פחית הצבע, כי אם מגירה של שידה יקרה. עם זאת, הודתה כי לא ראתה את הנתבע מבצע את המעשה בגינו היא הגישה את התביעה.