ת"ק 33143-10-14 יקירה נ' איילה טורס בע"מ

בהמשך לדיון שהתקיים, ולהודעת הנתבעת, שלפיה השיחות מושא התביעה לא הוקלטו, ניתן ליתן פסק דין בתביעה.

ראשית, הואיל והעדר התייצבות הנתבעת לדיון הקודם, נבעה, על פי התצהיר שהוגש, מ"טעות אנוש", ובשים לב, כפי שיפורט להלן, לקיומה של הגנה לגוף התביעה, יש לבטל את פסק הדיון שניתן בהעדר התייצבות.

ולגופו של עניין:

התובעת ובעלה רכשו כרטיסי טיסה מהנתבעת (סוכנות נסיעות) להודו (גואה), דרך ירדן וקטאר, וחזרה ארצה.

לטענת התובעת ובעלה, כאשר שוחחו, הם ובתם (שלא העידה בהליך), עם סוכנת הנסיעות שבאמצעותה רכשו את כרטיסי הטיסה, לא נאמר להם דבר בכל הנוגע לצורך באשרת כניסה ("ויזה") להודו.

לדבריהם, דבר לא נאמר להם לעניין זה גם כאשר עלו על הטיסות השונות ועד לנחיתה בגואה.

רק בגואה נאמר להם, כי הם אינם יכולים להיכנס להודו, שכן אינם מחזיקים באשרות מתאימות, והם הוחזרו לקטאר.

בקטאר ניסו השניים לפתור את הבעיה, אך ללא הצלחה (אין חולק כי לא יצרו לשם כך קשר עם הנתבעת), ואז, על מנת שחופשתם לא תרד לגמרי לטמיון, נאלצו לרכוש כרטיסי טיסה ליעד אחר.

כבר עד לשלב זה, נגרמו לתובעת ולבעלה הוצאות רבות ועוגמת נפש.

לא זו אף זו, עם תום הטיול ביעד החלופי, ומשחזרו לקטאר, התברר להם כי כרטיס החזור שלהם מקטאר לישראל (דרך ירדן) בוטל, דבר שחייב רכישת כרטיס חלופי, והיה כרוך בעוגמת נפש נוספת.

התובעים העמידו את תביעתם על סך של 29,000 ₪, מתוכם 17,000 ₪ בגין ההוצאות שלדבריהם נגרמו להם, והיתרה בגין עוגמת נפש.

מנגד טענה הנתבעת, כי סוכנת הנסיעות שמכרה לתובעת ובעלה את כרטיסי הטיסה, ציינה בפניהם מפורשות את הצורך להסדיר את נושא אשרות הכניסה, והם השיבו כי הם בעלי נתינות זרה (התובעת ובעלה הם אכן בעלי אזרחות אמריקאית), וכי יסדירו את נושא האשרות ככל שהדבר נדרש.

עוד טענה הנתבעת, כי ב"דף למזמין שירותי תיירות", שעליו חתומה התובעת, אף מצוין, במודגש, כי באחריות הנוסע להצטייד באשרות כניסה.