בן סעדון נ' שיח' אחמד ואח'

ביום 11.8.14 רכש התובע מהנתבע 1 רכב טנדר מסוג טיוטה שנת ייצור 2005 במחיר של 57,000 ש"ח וזאת לאחר שבדק אותו במכון בדיקה ומצאו מתאים לצרכיו (להלן – "הרכב"). במועד הרכישה עמד מד המרחק של הרכב על 231,591 ק"מ והצדדים רשמו נתון זה בטופס זיכרון הדברים עליו חתמו (להלן – "מד המרחק"). זמן קצר לאחר מכן גילה התובע, באמצעות נתוני המוסך בו טופל הרכב בעבר, כי מד המרחק אינו משקף נכונה את מספר הקילומטרים הנכון שנסע הרכב וכי הלכה למעשה הרכב נסע מספר גדול בהרבה של קילומטרים.

על הנתונים הבאים אין מחלוקת בין הצדדים:

• הנתבע 2 רכש את הרכב בחודש 1/14 מהבעלים המקורי (חברת שפיר בע"מ) ומכר אותו בחודש 4/14 לנתבע 1. בין השניים לא נערך כל מסמך בכתב.

• ביום 5.2.13 עמד מד מרחק הרכב על 457,521 ק"מ ואילו ביום 26.2.14 הראה מד המרחק 226,547 ק"מ בלבד.

  כאן, המקום לציין כי בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008; להלן "חוק מכירת רכב משומש"). והוראת נוהל מס' 109 מטעם משרד התחבורה (מפורסם באתר האינטרנט של משרד התחבורה בכתובת http://media.mot.gov.il/PDF/HE_RECHEV/risum_km.pdf) נדרש בעל רכב להצהיר בעת ביצוע מבחן הכשירות השנתי על המספר המצוין במד המרחק ורשות הרישוי נדרשת לרשום נתון זה ברישיון הרכב מידי שנה. הנתונים שהובאו לעיל מקורם ברישום זה.

   

• כאשר רכש התובע את הרכב מהנתבע 1 (ביום 11.8.14) עמד מד המרחק על 231,591 ק"מ ונתון זה צוין בזיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים כמשקף נכונה את נתוני הרכב. ברי שאין מדובר בנתון נכון אלא בפועל נסע הרכב מספר קילומטרים גבוה בהרבה.

   

לאור כך הגיש התובע תביעה נגד הנתבעים. התובע טוען כי נפל קורבן למרמה וכי לו היה יודע את העובדות הנכונות לא היה רוכש את הרכב כלל. התובע לא ביקש לבטל את העסקה (חרף הסברים שניתנו לו בנושא על ידי בית המשפט) אלא עתר לפיצויים המשקפים לשיטתו את נזקיו. התובע טוען כי שני הנתבעים אחראיים לנזקים אלו.