ת"ק 32910-08-15 פארס נ' ואיל ואח'

אין חולק שרכב התובע נפגע על ידי רכב נתבע 1, באשמת נתבע 1.

נתבעת 2 הפנתה את התובע לנתבע 3 שהינו "מוסך הסדר" שלה, על מנת שרכב התובע יתוקן על פי הערכת שמאי שהייתה מוסכמת על הצדדים.

התובע טוען שקיבל את הרכב מנתבע 3 כשאינו מתוקן כראוי. הוא חתם לטענתו על אישור בכתב שאין לו טענות באשר לתיקונים, מאחר ונדרש קודם לכן להמתין במוסך כשעתיים עד שישלימו תיקונים שביקש ומאחר ולא רצה להתעכב עוד לאחר 11 יום שבהם שהה רכבו במוסך.

הוא מספר שכבר במעמד זה, הראה לנציג נתבע 3, שהמצלמה האחורית ברכב שהייתה תקינה בעת שהרכב הוכנס למוסך, אינה פועלת.

לאחר שעזב את המוסך, נוכח התובע שהרכב אינו תקין, פנה לקב"ט של נתבעת 2 והתלונן על כך, אך הקב"ט אמר לו שאין מה לעשות.

משום כך פנה התובע לשמאי, אשר העריך את הנזקים שנותרו ברכב כתוצאה מהתאונה ולאחר התיקון בנתבע 3.

שכר טרחתו של השמאי 400 ₪ והנזקים על פי הערכת השמאי הינם בהיקף של 2,065 ₪.

עדותו של התובע הייתה מהימנה מאוד.

עם זאת, גם על פי גרסתו שלו, הוא רחוק מלעמוד בנטל שהיה מוטל עליו, לפנות לנתבעים 2 ו-3 ולדרוש מהם לתקן בעצמם ברכבו, את הטעון תיקון.

כמעט ומיותר לציין, שמבחינת נתבע 3, עלות התיקונים כאשר הוא מבצע אותם, קטנה משמעותית מגובה החיוב המתבקש כאשר צד ג' עשה את התיקונים.