סטבינצקי ואח' נ' גחטן ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.12.2016. ההתייחסות לצדדים תהא על פי מעמדם בתביעה העיקרית.

לטענת התובע, נסע בכביש המוכר לו היטב, ועימו בתו ואשתו. בכביש שני נתיבים, אחד לכל כיוון. התובע ביקש לפנות שמאלה, כאשר בכיוון נסיעתו תמרור "האט ותן זכות קדימה". אין פניה ימינה בכיוון הנסיעה. התובע התקרב למעבר החציה, טרם הפניה שמאלה, ועשה כן בזהירות ובאיטיות. בשלב זה, רכב הנתבע, מונית, נכנס לכביש, בצורה חדה ובמהירות, ופגע ברכב התובע בחלקו הקדמי השמאלי. לטענת הנתבע 2, נהג הרכב, אשר בבעלות הנתבע 1, התובע לא ציית לרמזור ולא נתן זכות קדימה, כך שפגע במונית בדופן צד שמאל. כל צד תבע את נזקיו.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 13.3.18 העידו התובע ואשתו וכן הנתבע 2.

המסקנה המסתברת היא כי האחריות לתאונה היא על התובע. מכאן - דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל. על פי הוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, ינומק פסק דיני בצורה תמציתית. להלן הטעמים אשר הביאוני לכלל המסקנה שלעיל.

לפני התובע עמד תמרור האט ותן זכות קדימה. זכות הקדימה היתה לנתבע 2. הנתבע 2 ביצע פניה שמאלה, מכיוון הכביש בו נסע ואף התובע ביקש לפנות שמאלה מכיוון נסיעתו שלו. סימני הפגיעה בכלי הרכב הם כדלקמן: ברכב התובע בצד שמאלי קדמי (פנס, מגן וכנף), ברכב הנתבעים בדלת האחורית השמאלית. סימנים אלה מצביעים על כך שרכב הנתבעים כבר היה בסופה של הפניה, עת פגע בו רכב התובע. דבר זה אינו מתיישב עם גלישה איטית לעבר הכביש, שתוארה על ידי התובע ובת זוגו, והולם יותר את תיאור התאונה על ידי הנתבע 2. מהתרשמותי מהעדויות, כמו גם מתמונות שהוצגו, לרבות נספח 1 לכתב התביעה, ותוואי המקום, שכן אכן נראים עמודים ומדרכה גבוהה שאינם מאפשרים סטיה כה חדה, כפי שתיאר התובע ואף שרטט (נספח ב' לכתב התביעה), איני סבורה שהוכח, במידה הנדרשת, כי הנתבע 2 סטה בצורה חדה בעת הפניה לכביש ממנו יצא התובע. באשר לטענות הצדדים בדבר התחמקות ממסירת פרטים זה לזה, הרי שלא השתכנעתי כי הנתבע 2 התחמק מלמסור פרטיו לתובע. אעיר, כי אכן, כטענת הנתבעים לא היה ביטוח תקף לרכב (ראה הודעת חברת הביטוח מיום 14.3.17) ועולה כי דווקא שם הנהג שצוין בהודעת הנתבעים לחברת הביטוח אינו של התובע עצמו (אלא של גן שיר סטביצקי).

אשר על כן, נוכח סימני הפגיעה ותוואי הכביש, יש לקבוע כי הגרסה המסתברת בנוגע לאופן התרחשות התאונה היא כגרסת הנתבע 2.

באשר לשאלת נזקי הנתבעים: קיים תיעוד של הנזק "מזמן אמת" ועל כן, אף כי בדיקת הרכב על ידי השמאי מאוחרת בכשלושה שבועות (11.1.17) לאירוע התאונה (16.12.16), במכלול נסיבות העניין לא נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען בכתב התביעה שכנגד. התובע לא ביקש לחקור את השמאי, הנזק המתואר בחוות הדעת הולם את סימני הפגיעה שתוארו על ידי שני הצדדים והנתבעים הוכיחו, במידה הנדרשת, כי הוא קשור לתאונה. באשר ליום העמידה, עדות הנתבע 2 שהתייחסה לדברים מקובלת עלי (ראה דבריו בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון), אשר על כן יש להכיר בנזק זה.

סוף דבר: סכום התביעה שכנגד (8,714 ₪) נמוך מסך רכיבי הנזק שנגרם בפועל, העומד על 10,311 ₪: 8,044 ₪ - נזקי רכוש; 598 ₪ - שכ"ט שמאי; ירידת ערך - 669 ₪; יום עבודה - 1,000 ש"ח) ויש לשלמו במלואו. הסכום, 8,714 ₪, ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד (25.6.17) ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, בהתחשב במספר הדיונים שנקבע בתיק, ונדחו, בשל מצב בריאותו של התובע, ולנוכח העובדה כי הנתבעים התייצבו לדיון מבלי שהודע להם על ידי התובע על דחייתו, ולאור תוצאתו הסופית של ההליך, יש לפסוק הוצאות לכל אחד מהם בשיעור של 650 ₪. אף סכום זה ישולם תוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום מהיום.