ת"ק 32633-05-16 קמיל נ' מוסיוב ואח'

בפניי תביעה התובעת בהליך של תביעה קטנה בגין נזקים שנגמרו לה לטענתה בשל נהיגה רשלנית של הנתבעת.

לטענת התובעת עת נסעה ברחוב גדעון – שהוא רחוב ללא מוצא – בדרכה החוצה, באה לקראתה הנתבעת. לטענתה מאחר שמדובר בדרך צרה עצרה את רכבה, אלא שהנתבעת המשיכה בנסיעתה ושפשפה את הכנף האחורית הימנית של רכבה, הן בנסיעתה הלוך והן בנסיעתה חזור כדי להפריד בין המכוניות. מכאן לטענתה אחריות הנתבעת לנזק.

מנגד טוענת הנתבעת כי מדובר בדרך צרה וכי בעת שחלפה ליד רכב התובעת זו החלה בנסיעתה ולפיכך לכל הפחות קיימת אחריות משותפת של הצדדים לקרות התאונה.

בפניי העידו התובעת והנתבעת.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

על-פי גירסתה של התובעת כשהבחינה ברכב הנתבעת מתקרב עצרה את רכבה באופן מוחלט מאחר שידעה שמדובר בדרך צרה (עמ' 1, ש' 18), אלא שהנתבעת המשיכה בנסיעתה. הנתבעת למעשה מאשרת גירסה זו של התובעת. בהתאם לגירסת הנתבעת עצמה הבחינה ברכב התובעת שעצר ולכן החליטה להמשיך בנסיעתה (עמ' 2, ש' 24). הנתבעת ציינה שראתה את רכב התובעת עומד (עמ' 2, ש' 23) והוסיפה שראתה שהוא ממשיך לעמוד (עמ' 2, ש' 24) בעת שהחליטה להמשיך בנסיעתה.

ככל הנראה הנתבעת סברה באותו שלב כי תוכל לעבור במרווח שנוצר בין רכב התובעת למכונית החונה משמאל לנתבעת, אלא שאומדן המרווח לא היה נכון.