שילנסקי נ' סופר אלקטריק ס.פ בע"מ

בפני תביעה לפיצוי כספי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת חוזה שירות שנעשה בין התובע לבין הנתבעת מיום 29.6.14.

על פי ההסכם התובע ביטח אצל הנתבעת לצורך תיקונים 3 מכשירי בית, מזגן, מכונת כביסה ומקרר.

בכתב התביעה התובע טוען כי המקרר התקלקל מספר פעמים וגרם להרס ואובדן של סחורה וגרם לו נזק כלכלי רב. הוא פנה מספר פעמים לשרות הלקוחות של הנתבעת אך הם לא הצליחו לתקן את המקרר..

כתוצאה מזה התובע נאלץ לרכוש מקרר חדש.

בעמ' 2 של כתב התביעה התובע טוען שהנתבעת "הגישה חשבונית עם חתימה שלי, אני לא חתמתי על שום מסמך".

כתוצאה מהזיוף התובע טוען כי נגרם לו נזק וסבל רב כלכלי ובריאותי.

אין כל ממש בתביעה זו ודינה להידחות וזאת לאור הנימוקים הבאים:

1.בתיק 26331-07-17 התובע הגיש תביעה זהה כנגד הנתבעת שבה טען את הטענות לגבי המקרר. התובע היה משוכנע כי במידה והנתבעת לא יכולה לתקן את המקרר עליה לספק לו מקרר חדש.

בפסק דין מיום 26.12.17 ביהמ"ש דחה באופן מוחלט את כל טענות התובע. אין ולא היה מקום להגיש תביעה חוזרת על אותן תלונות כאשר יש פסק דין חלוט שמחייב את בעלי הדין באותו עניין.

2.ההבדל היחיד בין התביעה בתיק 26331-07-17 לבין התיק הנוכחי היא התובע הוסף דף שבו טוען על זיוף מסמך. המסמך הרלוונטי הוא תעודת אחזקה למכשירים מס' 71614 מיום 29.6.14 (להלן: "המסמך"). התובע טוען כי לא חתם על המסמך והוא צודק מהסיבה הפשוטה שזה שזו עסקה שנעשתה טלפונית בינו לבין הנתבעת ובמסמך אכן צוין אישור טלפוני. שמו של התובע אמנם מופיע שם אבל אף אחד לא מתיימר לטעון כי הוא חתם על המסמך. לא זו בלבד אלא שהתובע מאשר כי הוא הסכים לעסקה בינו לבין הנתבעת ואכן קיבל שירותים מטעם הנתבעת על בסיס אותה עסקה.