זבולוני נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

לפניי תביעה כספית על סך 17,000 ש"ח, בגין הפסד כספי מכירת רכבו של התובע עקב מחדל של הנתבעת, אשר רשמה בטעות עיקול על רכבו.

במהלך הדיון התייחסו הצדדים אל הרישום פעם כעיקול ופעם כשעבוד ולכן, למען הסדר, אתייחס אל הרישום במסגרת פסק הדין כעיקול.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:

ביום 18.12.14 רכש התובע מהנתבעת רכב מתוצרת אאודי, שנת ייצור 2002 תמורת סך של 8,000 ש"ח.

לאחר שהתגלו פגמים ברכב הציעה הנתבעת לתובע הנחה בסך של 2,000 ש"ח ולבסוף התובע שילם עבור הרכב סך של 6,000 ש"ח ועוד 219 ש"ח אגרת העברת הבעלות.

בחלוף חצי שנה ממועד רכישת הרכב, ביקש התובע למכור את הרכב תמורת סך של 18,500 ש"ח.

הניסיון להעביר בעלות ברכב מהתובע לרוכש הרכב לא צלח מאחר והתברר כי רשום עיקול על הרכב לטובת הנתבעת.

הנתבעת הודתה כי מדובר בטעות ופעלה לביטול העיקול.

טענות הצדדים:

טענת התובע היא כי עסקת המכר נכשלה אך ורק בשל קיומו של העיקול, והדבר הוביל לשרשרת אירועים שבסופה נאלץ התובע למכור את הרכב לחלקים תמורת של 2,500 ₪ בלבד. על כן סבור התובע כי על הנתבעת לפצותו בגין ביטול עסקת המכר, בגובה התמורה שהיה אמור לקבל.

לטענת הנתבעת, התובע לא צירף ראיות להוכחת עליית ערכו של הרכב ב- 13,000 ש"ח לאחר חצי שנה של שימוש בו. לדידה של הנתבעת התובע מסתמך על טעות תמימה שתוקנה מיידית, בניסיון להתעשר על חשבונה שלא כדין.