ת"ק 32269-05-16 דבי נ' מימון

בפני תביעת התובע בגין הנזקים שאירעו לרכבו.

לטענת התובע, הוא נסע מכוון נתניה לכוון כפר שמריהו, והוא עמד ראשון בצומת הכניסה לכפר שמריהו, במסלול הימני מתוך שני מסלולים המיועדים לפניה שמאלה לכוון כפר שמריהו.

לאחר שהתחלף האור ברמזור לירוק, הוא אותת, החל בפניה שמאלה ולפתע הוא נפגע על ידי רכב הנתבעת שנסעה משמאלו, ולטענתו ניסתה לעקוף אותו.

בהתאם לחוות דעת השמאי, הנזקים ברכבו היו בצד שמאל של רכבו, כנף אחורית שמאלית ופח סף שמאלי.

הנתבעת אינה מכחישה כי עמדה ראשונה בנתיב השמאלי לפניה שמאלה לכוון כפר שמריהו, התובע עמד מימינה, אף הוא ראשון בנתיב המיועד לפניה שמאלה לכוון כפר שמריהו (עמוד 2 שורות 2-3).

הנתבעת התכוונה לנסוע ישר, לכוון ת"א ואולם היא הודתה שמהנתיב בו היה רכבה, היינו, הנתיב לפניה שמאלה, לא ניתן לנסוע ישר (שם, שורה 5).

הנתבעת טענה כי רצתה לחזור לנתיב שמימינה על מנת שתוכל לנסוע ישר לכוון ת"א, היא אותתה ימינה, לטענתה, התובע לא אותת, ואולם היא לא בקשה את רשותו של התובע באופן מילולי או באמצעות סימנים, להכנס לנתיב שלו (שם, שורות 6-7).

הנתבעת הודתה ש"זו טעות שקורית כל יום" (עמוד 2 שורה 7), ומיד לאחר שהתחלף הרמזור לירוק, פגע בה התובע בצדו הימני קדמי של רכבה.

אין כל ספק כי בנסיבות אלו האחריות המלאה לתאונה מוטלת על שכמה של הנתבעת, שחדרה לתוך נתיב הנסיעה של התובע מנתיב נסיעתה שהיה מיועד אך ורק לפניה שמאלה.