יוקל ואח' נ' שי בר אילן חב' גיאוגרפית דתית ואח'

בפניי תביעת התובעים בהליך של תביעה קטנה שעניינה הפרה נטענת של התחייבות הנתבעות לספק לתובע מזון המותאם לצרכיו בעת חופשה בחו"ל.

1.הנתבעות מארגנות טיולים לחו"ל המותאמים לקהל דתי. בכלל זה אירגנו הנתבעות חבילת נופש בחג הפסח להרי הקרפטים (21/4/16 – 1/5/16) תוך אירוח במלון שהוכשר כולו מבעוד מועד לקהל שומרי כשרות שאינו אוכל קטניות בפסח.

2.התובעים הצטרפו לחבילת הנופש וביקשו כי יסופק לתובע מזון בהתאם לדיאטה המותאמת לצרכיו הרפואיים לאחר שהחלים ממחלה קשה. המזון כולל אורז, מצה שרויה ופשטידות מקמח מצה. אלו אינם כשרים לפסח עבור מי שאינו אוכל קטניות בפסח. לאחר התייעצות עם הרב שנותן כשרות למלון, התחייבו הנתבעות שיסופק לתובע המזון הנדרש לו.

לטענת התובעים בחלק מהימים לא סופק לתובע אורז למרות שמדובר מבחינתו בהכרח בריאותי. תחת זאת סופקה לו פשטידת תפוחי אדמה האסורה לו במאכל. בימים אחרים, ובכלל זה בליל הסדר סופק לתובע אוכל מותאם, אלא שהוא נדרש לאכול אותו מחוץ לחדר האוכל הכללי ואף בחדרו. את האורז לטענתם קיבל התובע כשהוא קר.

בנוסף טענו התובעים שלכל אורך הטיול הוגש אוכל דל, קר ולא טעים.

בגין כל האמור הגישו התובעים תביעתם לפיצוי של עלות חבילת הטיול שרכשו ופיצוי בגין עגמת נפש.

3.מנגד, טוענות הנתבעות שהתובעים פנו לראשונה בעניין הצורך במזון מיוחד בסמוך ליציאה לטיול. למרות האמור ניתן אישור של הרב האחראי על הכשרות והוסכם שיסופק לתובע מזון מיוחד, שאינו כשר למי שאינו אוכל קטניות בפסח ובלבד שלא יאכל אותו בגלוי לעיני הציבור. לטענת הנתבעות מדובר היה בהסדר שהיה מקובל על התובעים.

עוד טוענות הנתבעות כי התובעת התנהגה בגסות רוח כלפי נציגת הנתבעות במלון ולמרות ששקלו להטיס את התובעים חזרה לישראל באמצע הטיול, נמנעו מלעשות כן לאחר התערבות הרב.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם הפרו הנתבעות את התחייבותם ואם עומדת לתובעים זכות לפיצוי.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.התובעים הזמינו את חבילת הנופש בינואר 2016 כארבעה חודשים קודם היציאה לטיול. יש לקבל טענת הנתבעות כי בטופס ההזמנה (נספח א' לכתב ההגנה) לא ציינו התובעים שמי מהם זקוק למזון מותאם, הגם שקיים חלק בטופס ההזמנה המציין בקשות מיוחדות ובכלל זה הנוגעות למזון. יחד עם זאת אין מחלוקת בין הצדדים כי קודם ליציאה לטיול אישרו הנתבעות באמצעות הרב חרל"פ, האחראי על הכשרות בחבילת הנופש, כי הנתבעות יוכלו לספק לתובע מזון מותאם.

על בסיס התחייבות זו יצאו התובעים לטיול.

בנסיבות אלה הגם שהתובעים פנו לנתבעות בבקשה למזון מותאם לתובע הדורש אישור הרב האחראי על הכשרות וזאת בסמוך למועד היציאה לטיול, משהתחייבו הנתבעות לספק לתובע את המזון המותאם לו, הרי שהיו חייבות לספק מזון כזה בכל אחת מהארוחות ובכל ימי הטיול – למעט בארוחת הסדר כפי שהוסכם בין הצדדים (עמ' 1, ש' 24). כל זאת ללא קשר למועד בו ביקשו התובעים לראשונה כי יסופק להם מזון מותאם.

5.לא נסתרה טענת התובע כי הארוחה הראשונה שסופקה היתה קוגל תפו"א ושניצל (עמ' 2, ש' 4) שאינה מותאמת לצרכיו הרפואיים וכי ארוחת הערב כללה צ'יפס ולא אורז כפי שהתחייבו הנתבעות (עמ' 2, ש' 6). כן לא נסתר כי גם בארוחות נוספות סופקה פשטידת תפו"א (עמ' 2, ש' 10 – ת/1) ולא סופק לתובע אורז.