ת"ק 32237-02-15 הר ציון נ' אדרי ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש לרכבו הפרטי של התובע שנגרם לו בתאונה דרכים בה היה מעורב רכב הנתבעים מסוג משאית ( להלן: "המשאית").

בעת התאונה היה הרכב של התובע נהוג על ידי אביו מר אביב הר ציון ,(להלן : "הנהג") . רכב הנתבעים היה נהוג על ידי נתבע 2.

על פי הנטען בכתב התביעה נסעו שני הרכבים באותו כיוון בכביש דו נתיבי .רכב התובע נסע בנתיב השמאלי ונתבע 2 בנתיב הימני. תוך כדי נסיעה , ובזמן שרכבו של התובע חלף על פני המשאית, סטתה המשאית ונכנסה לנתיב הנסיעה של רכב התובע באופן שאילץ אותו להיצמד לשמאל ואף לפגוע בקיר ההפרדה שהיה בצדו השמאלי של הכביש.

הנתבעים לא פירטו את נסיבות התאונה בכתב ההגנה וטענו כי היא מתיישבת עם אי שמירת מרחק.

בעדותם לפני חזרו הנהג ונתבע 2 על גרסאותיהם. ייאמר מיד כי האמנתי לנהג. מקרה זה שייך לאותו אחוז קטן של מקרים בהם בית המשפט יכול על סמך התרשמות בלתי אמצעית להיות סמוך ובטוח כי העד דובר אמת לאמתה.

מוקדי הנזק תומכים בגרסת התובע. השפשוף בצד שמאל תומך בטענת התובע כי המשאית של הנתבעים הצמידה אותו לקיר. גם הנזק שבמשאית שמתבטא בהתקפלות לאחור של המתכת בזווית האחורית שמאלית מתיישב עם גרסת התובע.

סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה. אשר לנזק, אני מאשר מלוא הנזק הנתבע למעט הסך של 500 ₪ בגין נסיעות ומכתבים.

הוצאות בבית המשפט לתביעות קטנות

בית המשפט לתביעות קטנות הוא מעוזם של האזרח מן השורה, ושל דלת הארץ. אלה שידם אינה משגת תשלום שכר טרחה לעורכי הדין, שלעיתים מזומנות גבוה מסכום התביעה עצמה. חלק גדול מהתביעות הן של צרכנים בלתי מיוצגים מול ספקים גדולים המיוצגים על ידי נציגים מנוסים. לפיכך, הנוהג המקובל הוא שבית המשפט לתביעות קטנות קופץ ידו בפסיקת ההוצאות. הנני סבור כי נוהל זה היכה שורשים עמוקים מדי באופן שמביא לתוצאה הפוכה בבחינת שפיכת התינוק למים, וביתר פירוט: