ת"ק 32189-05-14 סאידוב ואח' נ' זקס

מונחת בפניי תביעה קטנה לתשלום סך של 4,142 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע 1, על פי הנטען, בעטיה של תאונת דרכים מיום 27.10.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 12:15 או בסמוך לכך, בכיכר קוגל בחולון, והיו מעורבים בה, רכב התובע 1, בו נהג התובע 2, ורכב של הנתבעת, בו נהגה הנתבעת. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות בהן התרחשה התאונה. בפתח הדברים אציין, כי לתאונה לא היו עדי ראיה.

כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים

התובע 2 טוען, כי התאונה אירעה, כאשר רכב התובע 1 הוסע כדין בנתיב הימני (החיצוני ביותר) בכיכר קוגל. לפתע, רכב הנתבעת, אשר נסע משמאלו (בנתיב האמצעי), סטה ימינה בפתאומיות וללא כל התראה מוקדמת, על מנת לצאת מן הכיכר, ביציאה הראשונה. כתוצאה מכך, נפגע רכב התובע 1 בחלק האחורי-שמאלי שלו. בעדותו בבית המשפט, העיד התובע 2, כי ביקש לעשות פרסה בכיכר. לדבריו, רכב הנתבעת לא נתן לו זכות קדימה, כפי המתחייב. התובע 2 הוסיף והעיד, כי הנתבעת לא עצרה את רכבה לאחר התאונה. בשל כך החל התובע 2 לנסוע אחריה, עד אשר הנתבעת עצרה את הרכב ברמזור השלישי. אין חולק, כי התובע 1 מכר את רכבו, לאחר שתיקן אותו, בהתאם לאמור בחוות דעת השמאי, מר אמיתי מרום, מיום 25.11.13.

הנתבעת מצדה טוענת, כי רכבה הוסע בנתיב האמצעי בכיכר, המיועד לפניה ימינה לשדרות קוגל דרום, או לנסיעה ישר. הנתבעת טוענת, כי ביקשה לפנות ימינה, לעבר שדרות קוגל. לכן, הביטה במראות הרכב, והחלה לאותת, וכאשר ראתה כי הדרך פנויה, החלה לפנות ימינה. לפתע, הגיח רכב התובע 1 מימין ופגע בחוזקה בצד הימני של רכב הנתבעת. וזו תמצית עדותה של הנתבעת, בבית המשפט:

"נסעתי בדרכי לג'סי כהן. נסעתי בנתיב האמצעי. אני לא נוסעת מהר. אני מתחילה לסמן כדי לפנות. אני לא רואה אותו. הוא מגיח ופוגע בי במקום שאני מראה. ברכבי הפגיעה היא בצד ימין. אצל התובע הפגיעה היא באחד הצדדים, לא נזק רציני. הסתכלנו. אני ממשיכה לנסוע כי אני פונה והוא נוסע ישר. אני ממשיכה לנסוע, אז הוא הגיע, סימן לי לעצור, עצרתי. מי שקיבל מכה חזקה יותר זה אני ולא הוא. הייתי ממהרת בטירוף לישיבה. איך אני צריכה לתת לו זכות קדימה? איך בכיכר זכות קדימה? הוא הגיע במהירות ונתקע בי. לא ברחתי".

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את עדויות התובע 2 והנתבעת, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה, עיינתי בתמונות של מוקד הפגיעה ברכב התובע 2 ונתתי דעתי גם לאופי הפגיעה, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה.

מסתבר ומתקבל יותר על דעתי לקבוע, כי הנתבעת 1, אשר מיהרה לישיבה בעבודתה, החלה בביצוע הפניה ימינה מן הנתיב האמצעי, טרם וידאה כי רכב התובע 1 חלף זה מכבר על פניה. כפי הנראה, הנתבעת לא העריכה נכונה, את המועד בו עליה להתחיל בהשתלבות רכבה בנתיב הימני. תוצאה מכך, פגע רכב הנתבעת, ברכב התובע 1, בחלקו השמאלי-אחורי. חשוב לציין, כי אופי הפגיעה ברכב התובע 1 ומיקומה (מעיכה ממוקדת בחלק האחורי-שמאלי של הרכב, ולא נזק מסוג שפשוף) מחזק את גרסת התובעים, לפיה רכב הנתבעת סטה ימינה, בלא שהמתין עד שרכב התובע 1 יעבור, והדרך תהיה פנויה. אציין, כי הנתבעת לא הציגה לעיוני תמונות נזק של רכבה. חסר ראייתי זה פועל לחובתה, משום שיתכן ובתמונות הנזק דנן היינו יכולים לראות, כי עיקר הפגיעה ברכב הנתבעת הוא בצד ימין קדמי.

שאלת גובה הנזק

ראיתי לקבל במלואם את רכיבי התביעה שעניינם עלות תיקון רכב התובע 1 במוסך, בהתאם לחוות דעת השמאי מר אמיתי מרום (סכום של 3,092 ₪) והחזר שכר טרחת השמאי אמיתי (סכום של 550 ₪). לא מצאתי לפסוק לתובעים פיצויים בסך של 500 ₪ בגין טרחה ועגמת נפש שהוסבו להם. ]יצוי מסוג של עגמת נפש נפסק, ככלל, בתביעה שעניינה פיצויים בגין נזקי גוף.