יוסף נ' הרוש

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 11.8.16 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת.

2.התובע עותר לסכומים הבאים:

תיקון הרכב - 6786 ₪.

שכ"ט שמאי – 650 ₪.

הפסד יום עבודה – 325 ₪.

3.התובע טוען שנהג ברחוב גורדון שהוא חד סטרי מדרום לצפון והבחין במכוניתה של הנתבעת שעה שעצרה, עצירה מוחלטת, במקביל לרכב שחנה סמוך למדרכה -מאין חניה כפולה (ראה כתב התביעה פסקה השנייה). לטענת התובע הוא עקף את הרכב של הנתבעת כדין, אם כי לפתע ללא התראה מוקדמת או איתות החלה הנתבעת בנסיעה תוך שהיא מטה את ההגה שמאלה וכתוצאה מכך רכב התובע ספג נזק בכל צד הימני שלו.

עיון בתמונות מגלה פגיעה במרכז המכונית סמוך לידית פתיחת הדלת עד סוף הדלת האחורית. ואילו הפגיעה ברכבה של הנתבעת הייתה בפינה השמאלית של הפגוש הקדמי.

לכן טוען התובע שכל האחריות לתאונה זו מוטלת על הנתבעת אשר החלה לנסוע בחוסר תשומת לב ראוי.

4.עמדת הנתבעת היא שהיא אכן נסעה לאט מאד אך לא עצרה, וזאת תוך חיפוש למקום חניה, ואילו התובע הגיע במהירות ופגע ברכבה וסטה לנתיב נסיעה של רכב הנתבעת בחוסר זהירות.

לכן הנתבעת שוללת גרסת התובע. היא מדגישה שמדובר ברחוב צר , חד סטרי וחנו כלי רכב משני הצדדים של הכביש.

5.בעדותו התובע טען:

"ברגע שהיא עמדה בצד הימין בסמוך לחניה הכפולה היא עמדה עם 4 איתותים מסמן כביכול עצירה בצד הדרך" עמוד 1 שורות 9-10.

בעדותה של הנתבעת היא מכחישה לחלוטין את הטענה הזו.

וכך טענה הנתבעת:

"הייתי בנסיעה איטית לא היה מקום לעקוף שם, הסתכלתי במראה והוא בא כמו רוח סערה הוא מיהר לאנשהו" עמוד 2 שורות 4-5.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א.כללית העדפתי גרסת הנתבעת מול התובע בכל הקשור לקרות התאונה.