ת"ק 32069-07-12 דותן נ' מי אביבים 2010 בע"מ

בפני תביעת התובעת כנגד הנתבעת אשר לטענתה התרשלה במתן הודעה על נזילת מים סמויה בעקבותיה נגרמו לתובעת הנזקים הנטענים על ידה.

לטענת התובעת, בחודש דצמבר 2011 קיבלה חשבון מים בגין תקופת חיוב שהחלה ביום 12.7.11 והסתיימה ביום 13.9.14 (להלן: "התקופה הראשונה") לפיה ישנה צריכה משותפת חריגה בהיקפה, עליה נדרשה לשלם. התובעת אף מציינת כי בדרך כלל המדובר בחיוב אפסי או קרוב מאוד לכך בגין צריכה משותפת שכן בבניין בו מתגוררת התובעת אין כל ברז מים משותף.

התובעת פנתה לנתבעת לצורך בירור וזו מסרה לה כי יתכן וקיים פיצוץ או נזילה וכי החיוב הוטל על כלל דיירי הבניין.

ביום ה- 21.12.11 פעלו דיירי הבית לתיקון הפיצוץ בצנרת (ראה נספח ג' לכתב התביעה).

לאחר התיקון נשלחו לתובעת חשבוניות נוספות בגין חודשים ספטמבר – נובמבר 2011 (להלן: "התקופה השנייה") וכן בגין חודשים נובמבר 2011– ינואר 2012 (להלן: "התקופה השלישית"), בהן חיוב חריג בגין הנזילה כאמור.

הנתבעת שילמה את החיובים תחת מחאה, ולאחר שהוטל עיקול על חשבונה.

לאחר דיון בוועדת הנזילות אצל הנתבעת, הופחת חיוב התובעת בהתאם לתעריף נזילה אצל הנתבעת לגביי 2 התקופות הראשונות.

להשלמת התמונה יצוין כי במהלך ניהול המשפט הופחת אף החיוב באשר תקופה השלישית ( ראה תשובת הנתבעת לבקשת התובעת אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 27.2.14, המפרטת את ההפחתות והזיכויים אותם קיבלה התובעת לגביי כל התקופות ובכללן התקופה השלישית).

לטענת התובעת, אין לחייבה כלל בגין צריכת מים בתקופות האמורות שכן המדובר בנזילה סמויה לה לא הייתה מודעת התובעת בעוד שהנתבעת, אשר הייתה מודעת לנזילה או הייתה צריכה להיות מודעת, התרשלה בהתנהלותה ולא עשתה דבר משך חודשים ארוכים.

לטענתה, הנתבעת התרשלה בכך שלא הודיעה לתובעת מיד עם קריאת המונה על ידה אודות הצריכה החריגה והמתינה 3 חודשים עד ששלחה חשבונית בגין התקופה הראשונה, במהלכה החלה נזילת המים.

לאור האמור לעיל תובעת התובעת סך של 4,908 ₪ – החיוב אותו שילמה בגין הצריכה המשותפת בתקופות הרלבנטיות וכן 2,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה הכוללת עיקול חשבון הבנק, מתן תשובה לא מנומקת רק לאחר חצי שנה מועדת הנזילות ולאחר פניות הלוך ושוב של התובעת.

מטעמה של התובעת העידו ביום 12.9.13 העדות דפנה אורון ואנג'לה קבודי, שכנותיה של התובעת. על פי עדותן גם הן לא קיבלו כל התראה על נזילה או צריכה עודפת של מים.

לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות.

בכתב הגנתה פירטה הנתבעת כי עפ"י דין על צרכן מים לשלם עבור כמויות מים שסופקו בין אם נהנה מהן ובין אם לא.

הנתבעת הפנתה לסעיף 25(ג) לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב) תש"ע – 2009, (להלן: "כללי המים") המלמד כיצד יש לחשב הפחתה במקרה של נזילה סמויה, ומהו התעריף הרלבנטי, וכן מהי התקופה בשלה ניתן ליתן הפחתה כאמור.