ברנס נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1. לפניי תביעת ביטוח של התובע נגד החברה המבטחת אותו בגין תאונת דרכים . התאונה קרתה בתאריך השנוי במחלוקת הצדדים ,ובהחלטת הפרוטוקול מיום 8.5.16 קבעתי וניתנה הסכמת הנתבעת בדיון, כי מועד קרות התאונה ברחוב עוזיאל רמת גן הוא 24.2.15 וזאת על סמך מועד חוות דעת השמאי . לנוכח העובדה כי התובע גרם באשמו שלו לתאונה זו , לפיכך עוסק פס"ד זה בשאלת היקף הנזק .

טענות הצדדים

2. לטענת התביעה בתאריך 24.2.16 ברחוב עוזיאל ברמת גן, כאשר הטופוגרפיה שהיא עלייה בכיוון הנסיעה, ".. החל הרכב להתדרדר אחורה ועד שהצלחתי להאיץ קדימה, פגע, הרכב של התובע ברכבו של צד ג' שהיה חונה." בעקבות תאונה זו פנה התובע לחברה המבטחת שלו וזו פתחה תיק תביעה מספר 15/104-34079 . לטענתו, מנימוקי סרק, שעיקרם שינויים במועד התאונה כפי שדווחו בטעות, ומתוך חשש כי אין מדובר בתביעת אמת, דחתה תביעתו.

3. התובע דורש בתביעתו מהנתבעת סכום כספי לפיצוי בשני מישורים, הראשון הנזק הישיר לרכב אותו מבקש להוכיח בהערכת שמאי וכן ירידת ערך הרכב . התובע מציג דוח שמאי בכתב התביעה ותצלומי רכב, והמישור השני, עגמת נפש ואובדן זמן עקב התביעה וכן אי תשלום חברת הביטוח בזמן.

4. לטענת הנתבעת, הסבירה היא כי בשל חששה כי מדובר של דיווח כוזב, נמנעה מלשלם.

5. שנית טוענת הנתבעת , כי הסכומים המבוקשים אינם עומדים ביחס לנזק שנגרם ואף לא כתוצאה מהאירוע הנטען. לטענת הנתבעת לא צורפו מסמכים מספקים דיו.

6. זאת ועוד. הנתבעת מכחישה את ראש הנזק ע''פ חוות דעת של השמאי, מציינת כי מדובר ברכב מסחרי שנת 2000 ובהתאם לוועדת ששון לרכב מסחרי ששנת ייצורו מעל חמש שנים לא נהוג לייחס ירידת ערך, עוד מוספים כי התובע לא הציג אישור לתיקון הפנס, וכי הרכב נמכר ב4,000 ₪ מעל המחירון לעניין קביעת השמאי, לעניין האחרון התובע מציין, כי טרם האירוע השקיע סכום של 9,000 ₪ ברכב.

7. בהתייחסותה למישור השני טוענת הנתבעת , כי תופעה זו של ניפוח סכום התביעה ללא ראיות פסולה ויש להתייחס אליה בהתאם.

דיון והכרעה