גראבלי נ' כהן ואח'

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בעקבות תאונת דרכים כאשר ישנה מחלוקת בין הצדדים האם אכן התרחשה.

התובע הוא בעליה של מונית שהושכרה לנתבע שכנגד (להלן: "סאלחי") אשר נהג בה. התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למונית בתאונה במהלכה, על פי התביעה, התנגשה הנתבעת (להלן: "כהן") במונית בה נהג סאלחי מאחור.

תחילה הוגשה התביעה על ידי סאלחי עצמו, אך לאחר שהתברר כי הוא אינו בעליה של המונית תוקנה התביעה כך שבעליה של המונית הוא התובע היחיד.

התביעה המתוקנת הוגשה על סך של 13,365 ₪ שכוללים 7,446 ₪ נזקים ישירים לרכב על פי חוות דעת שמאי שצורפה לתביעה; 767 ₪ שכר טרחת השמאי; 152 ₪ בגין ירידת ערך; ו-5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אובדן זמן, טרחה והוצאות נסיעה.

כהן הגישה תביעה שכנגד כנגד סאלחי, שכאמור היה התובע בתביעה המקורית, ולפיכך מצאתי כי יש מקום להמשיך ולדון בתביעה שכנגד על אף החלפת התובע וזאת על פי סעיף 57 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומאחר ששתי התביעות עוסקות באותו אירוע ובאותם מעורבים.

התביעה שכנגד היא על סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, הפחדים והחרדות שנגרמו לכהן ולילדיה בגין אותו אירוע, במסגרתו, לטענתה, בדה סאלחי את הטענה כי כהן פגעה במוניתו מאחור.

עדויות הצדדים

על פי עדותו של סאלחי, ביום 20.10.2014 כאשר נסע במונית בעלייה מבית החולים הדסה עין כרם התנגשה במכוניתו מאחור הנתבעת שנסעה במכוניתה. לטענתו, לאחר התאונה ניסה לאותת לה לעצור ורק בסוף העלייה נעצרה כהן אך סירבה לתת לו את פרטיה. לדבריו היא טענה שהיא שוטרת ואף ניסתה לדרוס אותו. הוא העיד כי התקשר למשטרה אך גם המשטרה לא הצליחה לקחת ממנה את פרטי הביטוח. לאחר מכן, על פי עדותו, הרגיש לא טוב, הזמין אמבולנס והתפנה לבית החולים.

יצוין כי לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי המעריכה את הנזקים שנגרמו למונית מאחור וכן תמונות של הנזק שנגרם למונית.