לוי הררי ואח' נ' אליחי ואח'

מונחת לפניי תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע ולנתבע (התובע שכנגד) בתאונת דרכים בין רכב התובע ורכב הנתבע. 

1. לטענת התובע בתיק העיקרי, הנתבע לא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה. הוא נסע בכביש ראשי וכשהגיע לצומת, הגיח רכב הנתבע מרחוב צדדי מימינו ופנה במהירות שמאלה לכביש הראשי ופגע בו בעוצמה. בעדותו הוסיף כי הוא ניסה להימנע מהתאונה והסיט את רכבו שמאלה. מדובר בכביש שהוא סלול בירידה. הוא העיד כי נהג במהירות של 30 קמ"ש. כשנשאל בנוגע לסימני הבלימה המופיעים על הכביש כמעידים לכאורה כי נסע במהירות, השיב כי "בשום פנים ואופן זה לא החריקות שלי. מי אמר שזה הבלימות שלי" (עמ' 2, שורה 30).

    

2. הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה. לטענתם שעה שרכב הנתבע השתלב בצומת בכביש עירוני, הגיח לפתע רכב התובע, נכנס לצומת לא פנוי בחוסר זהירות ובמהירות מופרזת, לא שם ליבו לרכב הנתבע שהשתלב כבר בצומת, ובכך גרם לתאונה ולנזק. לוּ התובע היה נוסע בזהירות, הרי שהייתה נמנעת התאונה מש"זכות קדימה בצומת מקבלים – לא לוקחים". בטופס הודעתו, מסר הנתבע כי תוך כדי פנייה שמאלה הגיע רכב במהירות רבה והוא בלם בעוד רכב התובע בלם אף הוא בלימת חירום ונכנס בו "בטמבון קדמי מכת צד". לגרסת הנתבעת 2 בדיון, חברת הביטוח המבטחת את רכבו של הנתבע, רכב הנתבע עצר בקו עצירה והיה נמצא בעלייה. אם הנתבע הוריד את בתו מהרכב במעון הנמצא לפני קו העצירה, הכיצד יכול היה להגיע במהירות. משהפגיעה של רכב הנתבע הייתה מקדימה ולא מאחורה, כי אז ההטיה של רכב התובע לכיוון אי התנועה על הכביש לא נבעה כתוצאה מההדיפה של רכב הנתבע אלא בשל המהירות בה נהג התובע. בעניין זה יוער, כי בכתב ההגנה שכנגד, טען התובע בתביעה העיקרית כי הוא נהג בזהירות וכשהגיע לצומת, "היא הייתה פנויה לחלוטין". לגרסתו, הוא היה כבר בצומת עת התנגש רכב הנתבע ברכבו. לו היה נכנס לצומת לא פנוי, כי אז היה צריך לפגוע בדלתות רכב הנתבע ובמרכזו, ולא כך היה.

    

   הנתבע העיד כי הגיע לצומת במהירות אפסית ועצר משהיה תמרור מתן זכות קדימה –

    

    

   "הסתכלתי והצומת הייתה ריקה, הצומת מאוד רחבה כי יש 2 נתיבים מכל צד, הטופוגרפיה מאוד בעייתית של הצומת...הוא הגיע מלמעלה, מאיפה שבאתי יש נתיב אחד, השדה ראייה מוגבל לי, לפני זה יש קופסא של גניזה שגם מפריעה, כל מטר אני הסתכלתי, הצומת הייתה ריקה לגמרי, אני הייתי בצומת , ותוך כדי שאני מסתכל ימינה חוץ מהשמאלה, ואז אני שמוע צפירה, החלון סגור ואני מסתכל ובלמתי ואני שומע חריקה ואני רואה את התובע מגיע במהירות, כשאני יצאתי הוא לא היה בצומת בכלל, כשאני שמעתי את הצפירה הספקתי לבלום ואני רואה אותו מולי בולם, היה לי 20 שניות לברוח, והתאבנתי ממשהו שלא רואים לפני, מרוב המהירות שהוא הגיע, ואני שומע את החריקה ואני מדמיין שהוא נכנס בדלת שלי והוא ברח שמאלה, אני עמדתי בצומת והתאבנתי, פשוט לא הגבתי לא נסעתי רוורס ולא קדימה" (עמ' 3, שורות 24-32). והוא המשיך "לפני שנכנסתי לצומת הסתכלתי לצדדים, לא ראיתי אותו וכשאני הגעתי לפה, וזה צומת מאוד גדולה, אני שומע את הצפירה שלו, ועצרתי והוא מגיע במהירות כי זו ירידה, אין מצב שהוא ביתרון ממני, והוא העיף אותי" (עמ' 4 שורות 14-16).

    

3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

    

   בסיכומיו, הדגיש התובע כי הנתבע הוא אשר ביקש להשתלב מכביש צידי, ולפניו לא רק שעמד תמרור המורה ליתן זכות קדימה אלא גם קו עצירה מוחלט עם מעבר חציה ויש ליתן משקל לעדותה של אשת הנתבע שהודתה כי לאחר התאונה אמרה לבעלה כי נכנס לצומת במהירות. אין בעובדה כי הנתבע עצר מטרים ספורים לפני הצומת על מנת להוריד את בתו במעון כדי לבטל את חובתו להאט או לעמוד בצומת עצמו ולוודא טרם הכניסה לצומת שהוא פנוי. מיקום הפגיעות בשני הרכבים תומך בגרסתו ואף מיקום הרכבים בצומת. כן יש ליתן משקל לעדים הנייטרלים שהעידו מטעמו.

    

   הנתבע הדגיש בסיכומיו מנגד, כי עצר במעון בתו המצוי כ- 5 מטרים מהצומת ולאחר מכן המשיך לעבר הצומת ונעצר עצירה מלאה בקו העצירה בכניסה לצומת. לאחר שראה שהצומת פנוי הוא נסע כ- 5 מטרים בתוך הצומת ולפתע הגיח רכב התובע במהירות בירידה ונכנס לצומת לא פנוי "במהירות מופרזת בתוך הצומת" ולא שם ליבו לרכבו שהשתלב זה מכבר בצומת. לתובע היה שדה ראייה נרחב באופן שיכול היה לזהות בנקל את רכב הנתבע שכבר מצוי היה בתוך הצומת.