האיל נ' הכשרה לביטוח ואח'

במסגרת התביעה שלפניי, מבקש התובע לחייב את הנתבעת 2 בתשלום סכום של 7,113 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו (מ.ר. 9186510) בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 28.12.14, בין רכבו לבין רכב הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

סכום התביעה מורכב מסך של 4,570 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע לפי חוו"ד שמאי, 637 ₪ שכ"ט שמאי ו-1,900 ₪ הוצאות שונות.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה וטענה במסגרתו כי במועד התאונה, עת ביקשה לחנות את רכבה בנתיב הנסיעה הנגדי לרכב התובע וכמעט השלימה את הכניסה לחניה, התובע אשר סטה לנתיב הנגדי, תוך עקיפת רכב אשר עמד בכביש, פגע ברכבה. משכך, טענה הנתבעת כי התאונה ארעה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של התובע וכי דין התביעה נגדה להידחות.

בתאריך 24.8.17 ניתן פסק דין חלקי בעניינה של הנתבעת 1 אשר במסגרתו , בהסכמת התובע, הוריתי על מחיקת התביעה נגד הנתבעת 1, לאור טענתה כי הנתבעת 2 איננה מבוטחת אצלה.

בתאריך 30.8.16 התקיים בפניי דיון, אשר במהלכו שמעתי את עדות שני הנהגים - התובע והנתבעת, והכל אחד מהם הדגים את גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה. לדיון התייצב נציג של חברת מנורה – חברה לביטוח בע"מ, שהינה חברה המבטחת את הנתבעת 2 אך לא הוגשה בקשה להורות על צירוף החברה כצד להליך והחברה נרשמה בפרוטוקול הדיון כצד להליך בעקבות טעות טכנית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות , שמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, ולאחר שעיינתי בתמונות הרכבים שצולמו לאחר התאונה, מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת ולהורות על דחיית התביעה.