אורן נ' רחמים

בפני תביעה בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים ביום 16/10/13.

רקע עובדתי:

התובע הינו הבעלים ו/או זכאי להירשם כבעלים של רכב מ.ר. 28-933-71.

הנתבע הינו הנהג של רכב מ.ר. 19-198-50.

על פי המתואר בכתב התביעה, רכב התובע היה בעצירה בצומת עכו והמתין להחלפת מופע האור האדום ברמזור, או אז, רכב הנתבע, פגע בו מאחור וגרם לרכב נזקים.

אין מחלוקת בין הצדדים, בדבר קיומה של התאונה. הנתבע אישר בפני, כי פגע ברכב התובע וכלשונו היתה: "נשיקה, נגיעה קטנה". גם העד מטעם הנתבע טען שרכב הנתבע פגע ברכב התובע, באומרו: "ש. החבר שלך פגע ברכב המאזדה מאחור", תשובה: "כן" (עמ' 4 ש' 11-12).

אם כך, אין מחלקות לגבי התרחשותה של התאונה ואין מחלוקת בין הצדדים, לגבי האחריות של הנתבע.

הנתבע ניסה לטעון לקיומו של אשם תורם, בדמות שרכב התובע עצר בצורה פתאומית, גרסה זו אני דוחה מכל וכל. גרסתו של עד התובע היתה מהימנה, הוא המתין ברמזור להתחלפות המופע ולכן הוא לא עצר באופן פתאומי, אלא היה בעצירה.

הנתבע בעדותו בפני ,טען שמופע האור ברמזור היה ירוק, רכב התובע נעצר בפתאומיות ואז אירעה התאונה, כך גם טען העד מטעמו, אך העד מטעמו, בשלב יותר מאוחר, טען שרכב התובע עמד אחרי הרמזור בקצת (עמ' 4 ש' 6) ובהמשך, טען שעצר עצירה פתאומית (עמ' 4 ש' 6).