אטיה נ' רהיטי תהל שוהם בע"מ

בפני תביעה כספית על סך של 13,000 ₪ שעניינה ביטול עסקה לרכישת רהיטים והשבת כספי הרכישה.

התובעת טענה, בעיקרי הדברים, כי ביום 11.7.2017 רכשה שולחן עגול לפינת אוכל ושישה כיסאות מרופדים מאת הנתבעת, כאשר תמורת הרכישה הכוללת הייתה בסך של 7,000 ₪; ביום 11.8.2017 סופק לתובעת שולחן מלבני והכיסאות. מכיוון שהתובעת הזמינה שולחן עגול, השולחן המלבני הוחזר, והשולחן העגול הומצא לה באיחור ניכר, ביום 17.9.2017, בשעה 23:45 לערך. בעת הרכבת השולחן התובעת הבחינה כי הפלטות של השולחן לא תואמות, בשולחן היו פגמים בעץ והפלטות שסופקו היו דקות ולא יציבות. התובעת הודיעה למוביל שאינה מסכימה לקבל את השולחן כפי שסופק לה וביקשה ממנו להחזיר את השולחן, אלא שהמוביל לא נענה לבקשה. התובעת ביקשה מספר פעמים באמצעות הטלפון מנציגי הנתבעת להחזיר את השולחן, אך פניותיה בעניין זה לא נענו. כאשר התובעת ניסתה לעשות שימוש בשולחן, פתחה אותו, הציבה את הפלטות, והניחה עליהן כלים, הפלטות לא החזיקו מעמד, נפלו, ותכולת הכלים התפזרה. בסופו של דבר נוצר קשר עם מנהל הנתבעת שביקש לשלוח נציג שירות על מנת לבדוק את השולחן ולתקן אותו, אלא שהתובעת לא הסכימה לביצוע תיקונים בשולחן ועמדה על ביטול העסקה והשבת מלוא תמורת הרכישה.

הנתבעת טענה, בעיקרי הדברים, כי התובעת הזמינה ביום 11.7.2017 שולחן עגול לפינת אוכל ושישה כיסאות מרופדים. ביום 11.8.2017 סופק לתובעת שולחן מלבני והכיסאות, כאשר השולחן המלבני סופק מחמת טעות בתום לב. הוצע לתובעת להשאיר את השולחן המלבני עד לאספקת השולחן העגול שאותו הזמינה, אך היא סירבה לכך וכבר באותו מועד ביקשה פיצוי כספי בשל העיכוב בהזמנה. לפנים משורת הדין הוחלט לפצות את התובעת בסך של 100 ₪ על מנת לרכוש חפצי נוי או ריהוט לפי בחירתה. ביום 17.9.2017 סופק לתובעת השולחן העגול שהזמינה שהוא תקין לחלוטין וללא דופי. למחרת היום התובעת התקשרה לנתבעת על מנת לדווח על פגמים שלטענתה קיימים בשולחן. כאשר נתבקשה לשלוח תמונות של הפגמים היא טענה שאין ביכולתה לעשות כן, הודיעה על ביטול העסקה, ודרשה שהשולחן והכיסאות יוחזרו לנתבעת כנגד קבלת תמורת הרכישה. הנתבעת הבהירה לתובעת שאין מניעה לבטל את העסקה בכפוף לכללים המקובלים אצל הנתבעת, והתובעת נתבקשה להתיר לנציג שירות מטעמה לבדוק את השולחן ולתקן את הליקויים במידה וקיימים, אלא התובעת סירבה לכך והודיעה כי בכוונתה לפנות לבית המשפט. הנתבעת טענה "שהיא מסכימה לביטול העסקה מבלי שאפילו ראתה כל פגם בשולחן, מאחר והלקוחה לא אפשרה לחברה להגיע ולבדוק" (סעיף 21 לכתב ההגנה). הובהר לתובעת על ההסכמה לביטול העסקה ללא תנאים ועל החזר תמורת הרכישה כנגד החזרת הרהיטים לחנות הנתבעת. התובעת סירבה להצעה זו של הנתבעת, והגישה את התביעה בחוסר תום לב ועל מנת להתעשר על חשבון הנתבעת.

דיון במעמד הצדדים נערך ביום 26.12.2017.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון לקבל את התביעה לגבי ביטול עסקת הרכישה והשבת התמורה לנתבעת.

מצאתי לנכון לקבל את גרסתה של התובעת שלפיה השולחן סופק לה עם פגמים של ממש, כגרסה מהימנה, מה גם שזו נתמכה כיאות בתמונות שהוצגו על ידה במועד הדיון (ת/1- ת/10).

מעיון בתמונות עולה בבירור כי השולחן, על רכיביו השונים, נמסר לתובעת עם פגמים של ממש וברמת גימור ירודה.

בסעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר") שענייננו אי התאמה בממכר, נקבע, בין היתר, כי "המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר- ... (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים".

בסעיף 27 לחוק המכר (בפרק ג' שעניינו "תרופות") נקבע כי "הוראות פרק זה באות להוסיף על כל דין אחר בענין התרופות בשל הפרת חוזה".