קושבוי נ' לוי ואח'

לטענת התובעת, בתאריך 2.10.14, בעת שרכבה חנה במקום חניה מוסדר במרכז מסחרי בקרית ים, הנתבעת 1 ובתה הקטינה ישבו על מכסה מנוע רכבה וגרמו לו לנזקים.

משדרשה את פרטי הנתבעת 1, הצטרפה למקום אף אמה של הנתבעת 1, היא הנתבעת 2 ושתי הנתבעות החלו לצעוק ולאיים על התובעת וסירבו למסור פרטים.

הנתבעת 1 אף בעטה ברכבה של התובעת וגרמה לו לנזקים נוספים מאחור ומצד ימין.

רק לאחר שהגיעה המשטרה למקום, קיבלה התובעת את פרטי הנתבעות.

הנתבעות הכחישו את טענת התובעת כי ישבו על מכסה המנוע וכי גרמו נזק כלשהו לרכב התובעת.

בביהמ"ש העידו התובעת ובתה וכן העיד איש משטרה, מר אליהו גרופר, שהגיע למקום האירוע ואכן קיבל את פרטי שתי הנתבעות.

כן העידו שתי הנתבעות ועד מטעמן, מר דותן גפני.

לאחר שנשמעו מלוא העדויות והובאו בפני ביהמ"ש מלוא הנתונים שהצדדים ביקשו להביא, הנני מקבלת כמהימנה עליי את גירסת התובעת כי אכן הנתבעת 1 ובתה הקטינה ישבו על מכסה המנוע של רכבה וגרמו לו לנזקים.

יש אף משום היגיון בטענת התובעת, כאשר מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי הנתבעת 1 ובתה הקטינה נדרשו להמתין זמן רב, כשעתיים עד 3 שעות, לקבלת האופניים מחנות שסמוכה למקום חניית רכב התובעת ובנסיבות אלה, בחרו לשבת על מכסה המנוע של הרכב ולא להמתין בעמידה.

לא נתתי אמון בדברי עדותה של הנתבעת 1 כי היא ובתה הקטנה לא ישבו כלל על רכב התובעת אלא רק עמדו לצידו.

יש בטענות הנתבעות לגבי נסיבות התרחש האירוע סתירות ושינויים של גירסאות.

בעדותה של הנתבעת 2, אין כדי להבהיר את נסיבות התרחש האירוע, מתחילתו, כאשר אין חולק כי הגיעה למקום רק לאחר כ-20 דק'.