ת"ק 30893-07-16 אבקסיס נ' מרקוביץ ואח'

1.תביעה לתשלום נזקים שנגרמו ברכב התובע באירוע תאונתי מיום 18.3.16, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לפי גרסת התובע כשנסע בנתיבו כדין נוכח ברכב הנתבעים, נהוג ע"י הנתבע 1, כשהוא חונה בחניה כפולה לצד רכבים חונים, ולפיכך אותת והחל לעקוף אותו. כשהיה במקביל אליו, החל הנתבע 1 בנסיעה ופגע בצד ימין של רכב התובע.

לפי גרסת הנתבע 1 כשהגיע למקום ההתרחשות לא מצא חניה בצד הכביש, שכן החניות היו תפוסות, לכן, משראה בחור עומד ליד רכבו עצר כדי לשאול אותו אם הוא מפנה את החניה, ומשהשיב שלא המשיך בנסיעה לחפש חניה. לאחר שהספיק לעבור מרחק מאותו מקום פרץ רכב התובע שביקש לעקוף אותו במהירות לנתיב הנסיעה ובמהלך זה פגע ברכבו.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות משלא הורם הנטל להוכחתה.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

אין מחלוקת כי הנתבע 1 נסע בעת שארעה התאונה בנתיבו ולא סטה אל רכב התובע, אלא טענת התובע היא כי החל בנסיעה כשהיה מקביל אליו.

בנסיבות אלה, אין בידי להעדיף את גרסת התובע שכן, לו החל הנתבע 1 בנסיעה כשהתובע היה מקביל אליו לא ברור כיצד לא ראה התובע את הנתבע 1 מתחיל בנסיעה, בטרם יסיים את העקיפה ע"י חזרה לנתיב הנסיעה.

לא ברור אם התובע סיים את העקיפה או את חלקה, האם הבחין במראה האחורית ברכב הנתבעים בטרם נפנה לשוב אל הנתיב הימני, אם לאו.

מכל מקום מדובר בשתי גרסאות מנוגדות, שכן הנתבע 1 טוען כי הספיק לעבור מרחק ורק לאחר מכן התפרץ רכב התובע לנתיב נסיעתו, בעוד שהתובע טוען שעוד כשהיו מקבילים זה לזה החל הנתבע 1 בנסיעה וכך ארעה הפגיעה.