ת"ק 30768-02-15

לפניי תביעת התובע לתשלום החזר עלות תיקון שנאלץ לבצע ברכב שרכש מהנתבעת במסגרת עסקת "טרייד אין", וכן החזר ההפרש בין מחיר רכישת הרכב לבין שוויו האמיתי, לטענתו.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 23.7.14 ביצע התובע עסקת טרייד-אין עם הנתבעת, במסגרתה מסר לנתבעת את רכבו מסוג יונדאי טוסון ובתמורה רכש רכב מסוג טויוטה קורולה והוסיף סך של 39,500 ₪. לטענת התובע, נמסר לו על ידי נציג הנתבעת כי שווי הרכב הנרכש הוא 90,000 ₪, אך למחרת העסקה נודע לו כי שוויו 70,000 ₪ בלבד. עוד טוען התובע כי נודע לו שהנתבעת לא פעלה מולו ביושר אף בעניינים נוספים, ולכן ביקש לבטל את העסקה אך הבין מגורמים שונים אצל הנתבעת כי הדבר אינו אפשרי. התובע טוען בנוסף כי ביום 7.8.14, כשבועיים לאחר הרכישה, נתקע הרכב במהלך נסיעה לאילת וכאשר יצר קשר עם הנתבעת לצורך גרירת הרכב ותיקונו, לא נענה בתוך זמן סביר ולכן דאג לגרירת הרכב למוסך מטעמו ולתיקונו שם, בעלות של 9,265 ₪.

התובע עותר לפיצויו בסכום של 33,000 ₪, כמפורט להלן: סך של 9,265 ₪ בגין עלות התיקון; סך של 20,000 ₪ בגין ההפרש בין סכום הרכב הנרכש כפי שנקבע בעסקה לבין שוויו האמיתי; סך של 3,000 ₪ בגין הפסד 7 ימי עבודה; וכן פיצויים לדוגמא ופיצויים בגין עוגמת נפש. לכתב התביעה צירף התובע את הסכם הקנייה, טופס גילוי נאות במכירת רכב משומש, וחשבונית התיקון.

הנתבעת בכתב הגנתה טוענת, כי הנתבע התקשר בחוזה לרכישת הרכב ולא הוכיח כל עילה לביטולו ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מהווה עילה לביטול החוזה. לטענת הנתבעת, הוצגו לתובע טרם הרכישה מלוא העובדות והנתונים בנוגע לרכב, לרבות דו"ח בדיקה ממכון בדיקה חיצוני. הנתבעת מציינת כי מחיר הרכב הנרכש עומד על 91,600 ₪ בהתאם למחירון יצחק לוי, ונמכר לתובע בסך של 73,000 ₪ לאחר הנחה של 21%, וכן מציינת כי מחירון הרכב שמכר התובע לנתבעת עומד על 57,000 ₪ והוא נקנה מהתובע בסכום של 33,5000 ₪ לאחר הפחתות שונות, תוך שהוסבר לתובע מלכתחילה כי במסגרת העסקה יאלץ להוסיף סך של 39,500 ₪. לטענת הנתבעת, באשר לתיקון התקלה, התובע החליט לתקן את רכבו במוסך פרטי ולא במוסך הנתבעת על אף שבסעיף 4 לחוברת האחריות נקבע כי אם התובע תיקן את רכבו באופן עצמאי הוא לא יוכל לבקש החזר. עוד נטען כי התחממות הרכב נגרמה בשל כשל במצנן המים, ומאחר ולא עצר את רכבו בזמן הביא אותו ל"רתיחה" והנזק התעצם לשיפוץ ראש מנוע. לכתב ההגנה צורפו, בין היתר, הסכם רכישת הרכב עליו חתם התובע, טופס גילוי נאות ודו"ח הבדיקה שנמסר לו, הן לגבי הרכב שמסר והן לגבי הרכב שרכש, וכן חוברת האחריות שנמסרה לתובע. עוד צורפו פירוט השיחות שהתקיימו עם התובע לאחר הרכישה.

בדיון לפני העידו התובע ואשתו, גב' ליטל כהן. התובע חזר בעדותו על האמור בכתב התביעה והוסיף כי העסקה נעשתה בעל-פה, מול מנהל הסניף של הנתבעת, ורק לאחר יומיים קיבל את ההסכם המודפס, כך שלא הצליח לראות על מה הוא חותם. לטענת התובע, ניתנה לו שנת אחריות וכן אפשרות להחזיר את הרכב בתוך שבועיים ולקחת רכב אחר, אך הדבר לא נרשם בהסכם. התובע ציין כי למחרת העסקה ביקש לרכוש רכב אחר ששוויו תואם את המחיר ששילם, ופנה למנהלי הנתבעת אשר הפנו אותו מאחד לשני עד שחלפו שבועיים.

ביחס לתיקון הרכב, העיד התובע כי אשתו נהגה ברכב עם ילדיו הקטנים בדרך לאילת ועצרה בצד הדרך סמוך לבאר שבע בשל התחממות המנוע, וכשביקש בעבורה שירות מהנתבעת של גרירת הרכב לא קיבל יחס נאות. אשת התובע העידה כי נמסר לה מהנתבעת כי ישלחו לה גרר בתוך 24 שעות ולאחר מכן בשעות הערב ולטענתה נמסר לה מנציגת הנתבעת, עמה שוחחה בטלפון, כי ניתן לתקן את הרכב, להציג קבלות ולקבל החזר עלות התיקון. גב' כהן העידה, כי עצרה בצד הדרך מיד לאחר שראתה שהרכב מתחמם.

מטעם הנתבעת העיד מנהלה הטכני, מר יום טוב ישראל, שחזר על האמור בכתב ההגנה. נציג הנתבעת ציין כי כשפנה התובע למוקד שירות הלקוחות של הנתבעת, ביקשה הנתבעת להוציא גרר על מנת לגרור את הרכב למוסך הנתבעת ולתקן אותו, אך הגרירה בוטלה מאחר והתובע לא רצה בה ובחר לגרור בהפעלת ביטוח גרר שברשותו. נציג הנתבעת הדגיש, כי הנתבעת מקבלת שירותי גרירה מחברת "שגריר" המתחייבת לגרירה בתוך 3 שעות ולפיכך, לא סבירה טענת רעיית התובע, כי נאמר לה שהרכב יגרר בשעות הערב או למחרת. ביחס למהות התקלה, הסביר נציג הנתבעת כי מדובר בנזק בהיקף גדול שנבע מהמשך נסיעה ברכב למרות שהשעונים הראו על התחממות המנוע, וציין כי נהג סביר צריך לעצור בזמן כשנדלקת נורת תקלה. עוד ציין נציג הנתבעת כי החשבונית שהגיש התובע אינה חוקית, מאחר ועל פי חוק יש לרשום בה שעתון עבודה ומספרים קטלוגים לחלקים, וציין כי להערכתו תיקון מסוג זה עולה כ-3,500 ₪ בצירוף מע"מ, ואם היו עוצרים בצד מיד עם גילוי התקלה הנזק היה נמוך בהרבה.