מורדוך נ' בנש ואח'

לפניי תביעה כספית על סך 12,980 ₪ שהוגשה על ידי התובע שעניינה הוא נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים.

התביעה -

לטענת התובע, ביום 10.3.2016, נהג בנו של התובע, מור מולכו בכביש מספר 4, מצפון לדרום ובמהלך הנסיעה בשעת לילה התרחשה תאונת שרשרת שבה היו מעורבים הנתבעים 1 ו-3, כאשר הנתבע 1 פוגע ברכבו של התובע, ואילו הנתבעת 3 פוגעת ברכבו של הנתבע 1.

התובע איננו יודע את נסיבות התאונה ומייחס אותן לנתבעים 1 ו-3. בעקבות התאונה הוכרז הרכב כ-"אובדן גמור" ונגרמו לו לטענתו הנזקים הבאים: ערך רכב לניכוי שרידים לפי דו"ח שמאי – 11,168 ש"ח; שכר טרחת שמאי – 1,062 ₪; ועגמת נפש בסך 750 ₪; ובסה"כ 12,980 ₪.

טענות הנתבעים-

הנתבע 1 והנתבעת 2 טוענים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת 3, שכן בשל עוצמת המכה שקיבל הנתבע 1 נהדף רכבו של נתבע 1 לעבר רכבו של התובע, והנתבעת 3 היא זו שלא שמרה מרחק. על ידי הנתבע 1 הוגשו למעשה שני כתבי הגנה, האחד מטעמו והאחד משותף ביחד עם נתבעת 2.

הנתבעים 3 ו-4 טוענים בכתב הגנתם כי בעוד הנתבעת 3 נוסעת בכביש, רכב התובע בלם בפתאומיות, כתוצאה מכך רכב הנתבע 1 פגע ברכב, ולאחר מכן רכבה פגע ברכב הנתבע 1 מאחור ולמעשה הצטרף לתאונה קיימת. הנתבעים 3 ו-4 כופרים בטענת ההדיפה של הרכב. עוד נטען שערך הרכב של התובע שגוי שכן אין הוא כולל פירוט תאונות קודמות.

הדיון בבית המשפט -

בדיון שהתקיים בפניי היום (5.6.17), שמעתי את הצדדים, הוגשו לי תמונות, והצדדים טענו את טענותיהם.

במסגרת זו טען בנו של התובע (אשר נהג ברכב), כי הוא נסע במהירות 70 קמ"ש בנתיב השמאלי, כי לא בלם אלא רק הפחית את המהירות, ואז הרגיש חבטה.

הנתבע 1 טען בדיון, כי הוא עצר ממש חזק וראה את רכב הנתבעת 3 פוגע בו, אלא שבהמשך שינה את גרסתו וציין כי הוא האט ולא היה בעצירה מלאה ואז נהדף על ידי רכב הנתבעת 3.