ת"ק 30634-12-14 שיר נ' קינדל

1.התובע הגיש תביעה נגד הנתבע לפיצוי בסך 8,250 ₪ בגין מספר הפרות נטענות של הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים – הסכם שבו השכיר התובע חנות לנתבע. כמו כן, ביקש התובע לקבוע, כי הסכם השכירות יסתיים ביום 30.5.2015 וכי לנתבע לא תעמוד, נוכח הפרותיו את ההסכם, האופציה להאריך את תקופת ההסכם.

2.כפי שיפורט להלן, במעמד הדיון צמצמם התובע את תביעתו.

ראשית, כבר בתחילת הדיון, משהובהר לתובע, כי בית משפט זה, לכאורה, אינו מוסמך לבטל את הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים, או לקבוע כי לנתבע לא תעמוד האופציה הקבועה בהסכם להארכת תקופת השכירות, וזאת, בין היתר, נוכח שווי "העסקה", העולה על הסכום המרבי שבו מוסמך לדון בית משפט זה, ויתר התובע על רכיב זה של תביעתו, תוך ששמר על זכותו להעלות את טענותיו בעניין זה, במידת הצורך, בפני הערכאה המוסמכת.

שנית, על פי האמור בכתב התביעה, בהסכם השכירות נקבע כי השוכר לא ישלם דמי שכירות במשך 70 הימים הראשונים של תקופת ההסכם, ובמקום זאת, יבצע שיפוץ במושכר, הכולל רכיבים שונים. לטענת התובע, הנתבע לא עמד בסיכום זה, בכך שלא צבע כנדרש את הפרגולה שבחצר המושכר ולא תיקן חלון פנימי שבור במושכר. בגין הפרות נטענות אלה נתבע פיצוי כספי בסך של 1,500 ₪ מתוך כלל סכום התביעה. נושאים אלה באו על פתרונם בדיון (לרבות מבחינת התובע), כשהצהיר הנתבע, לגבי החלון, כי הוא אכן תיקן את החלון, אך סגר אותו עם קיר גבס – קיר אשר יוסר על ידו עם תום תקופת השכירות; ולגבי הפרגולה, כי הפרגולה תיצבע על ידו בשמן בקיץ 2016 וכן עם תום תקופת השכירות.

3.בכתב התביעה ובמעמד הדיון טען התובע להפרות נוספות מצד הנתבע ולפגיעות שפגע במושכר, כדלקמן:

לטענת התובע, הנתבע הסיר, ללא הסכמתו, דלת ביטחון שהוצמדה לדלת המושכר. מנגד טוען הנתבע, כי מדובר בטענה מופרכת וכי למיטב ידיעתו לא הייתה במושכר דלת מעין זו, וככל שהייתה, היא הוסרה לפני תקופתו.

כמו כן, לטענת התובע, הנתבע הסיר, ללא הסכמתו, מזגן איכותי, בשווי 3,500 ₪, שהיה במושכר, והתקין במקומו מזגן משומש ואיכותי פחות. הנתבע מצדו, אינו מכחיש, כי הסיר את המזגן שהיה במושכר. ואולם, מדובר, לטענתו, במזגן נטול מנוע, שכלל לא פעל, ולכן, נזרק על ידו והוחלף באחר. לדבריו, אם אכן היה מדובר במזגן תקין ואיכותי, לא הייתה לו כל סיבה להסירו ולהביא אחר במקומו (לכך השיב התובע כי יתכן שהנתבע נטל את המזגן לעצמו). כמו כן, לטענת התובע, אם אכן מדובר היה במזגן בעל ערך, היה מצוין הדבר בהסכם השכירות – הסכם שאינו מזכיר כל מזגן.

נושאים אלה (בלבד) נותרו כאמור להכרעתי.

4.לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

5.אשר לדלת הביטחון, לא הוצגה לפני ראייה כלשהי לבד מעדות התובע (שמולה עומדת עדות הנתבע) לכך שדלת מעין זו הייתה בנמצא בתחילת תקופת השכירות, ולכן, אני קובע כי לא הורם נטל הראייה לעניין זה, והתביעה בנוגע לרכיב זה נדחית.

6.אשר למזגן, אין חולק כי הנתבע אכן הסיר את מזגן התובע שהיה במושכר. אין חולק גם כי המזגן הוסר מבלי שהנתבע יידע על כך מראש את התובע וממילא מבלי שהתובע נתן את הסכמתו לכך. בנסיבות אלה, על הנתבע לפצות את התובע בגין אובדן המזגן. התובע אמנם לא הביא ראיות בנוגע לשווי המזגן (הסכום הנתבע בגין רכיב זה הוא 3,500 ₪ בגין שווי המזגן וכן 500 ₪ עבור התקנת מזגן), ולא ביקש לכלול התייחסות למזגן בהסכם השכירות, דבר התומך לכאורה בטענה שלפיה שווי המזגן אינו רב. יחד עם זאת, הקושי לבחון את שוויו של המזגן כיום, מוטל, לפחות בחלקו, על הנתבע, שלדבריו זרק את המזגן, מבלי שקיבל תחילה וכנדרש את הסכמת התובע לכך, ובכך גרם למעין "נזק ראייתי". בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין אובדן המזגן.

7.הצדדים העלו במעמד הדיון טענות נוספות זה כלפי זה בקשר עם הסכם השכירות, אך הואיל ומדובר, מצד התובע, בטענות שלא נתבקש סעד בגינן, ומצד הנתבע, בטענות שאין בהן כדי לבסס הגנה מפני התביעה, לא ראיתי לנכון לדון בהן.