ת"ק 30516-04-16 סואעד נ' חייאן (1996) בע"מ

הנתבעת הינה חברה פרטית, המפעילה בכפר יסיף מוקד רפואי ושירות אמבולנסים.

במוקד הרפואי מצוי רופא תורן גם בשעות הלילה.

התובע נמנה על מינויה של הנתבעת וככזה הוא זכאי לקבל טיפול רפואי ובמידת הצורך הסעה באמבולנס לבית חולים, ללא תשלום (מעבר לדמי המנוי החודשיים שהוא משלם).

בתאריך 5/4/16, בסמוך לשעה 01.00, הגיע התובע למוקד הרפואי והתלונן על כאבי בטן עזים. הוא נבדק ע"י ד"ר תאמר נעמה (להלן: "ד"ר נעמה"), שהיה רופא תורן באותה עת. לאחר שד"ר נעמה סיים לבדוק את התובע הוא נתן לו כדורים והמליץ לו על שתי אופציות: המשך בירור בקופת חולים או קבלת הפנייה לבית החולים.

לאחר סיום הבדיקה חזר התובע לביתו. למרות שנטל את הכדורים שנתן לו ד"ר נעמה, כאבי הבטן החמירו והוא לא הצליח להירדם. לכן חזר למוקד הרפואי בסביבות השעה 04:00. הפעם נתן לו ד"ר נעמה הפנייה לחדר מיון.

לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, הוא ביקש מד"ר נעמה להעביר אותו לביה"ח באמבולנס, אולם ד"ר נעמה סירב ולכן הוא נאלץ לפנות לחבר שבסופו של דבר הביא אותו לבית החולים בנהריה, ברכבו הפרטי.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 6,000 ₪, פיצוי על כך שהנתבעת הפרה, לטענתו, את חובתה לתת לו טיפול רפואי, לרבות פינוי באמבולנס לבית החולים.

אין חולקין כי מתוקף המנוי שיש לתובע, הוא זכאי לכך שהנתבעת תפנה אותו לבית חולים באמבולנס, במקרה הצורך. לאחר ששמעתי את עדותו של ד"ר נעמה ועיינתי בסיכום הביקור של התובע בחדר המיון של המרכז הרפואי לגליל, אותו צירף התובע לכתב התביעה, אני קובע כי מצבו הרפואי של התובע, עת הגיע למוקד הרפואי, לא הצריך פינוי באמבולנס. די אם אציין, בעניין זה, כי בסיכום הביקור צויין כי התובע הגיע לחדר המיון בשעה 07.12 במצב כללי טוב וכי שוחרר מחדר המיון שעה ורבע אחרי שהגיע לשם. גם העובדה שהמתין עד 7.00 בבוקר כדי להתפנות לבית החולים ברכב פרטי של חבר, מלמדת שמצבו לא היה כה חמור, עד כדי הצדקת פינוי באמבולנס. לכן בסרובו של דר' נעמה להקצות אמבולנס כדי להסיע את התובע לבית החולים, לא הופרה שום התחייבות של הנתבעת כלפי התובע.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.