ת"ק 30289-04-16 נגב מרץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה בה טוענת התובעת כי לא קיבלה מן הנתבעת, אצלה היתה מבוטחת, שיפוי מלא בגין נזקים שנגרמו לביתה בעקבות סופת ברד.

לטענת התובעת היא העבירה לנתבעת חשבוניות בסך כ-47 אלף ₪ אך קיבלה תשלום בסך כ-30 אלף ₪ בלבד. נטען כי הסיבה להפרש נובעת מהודעת הנתבעת שלא אישרה להחליף את רעפי הבית שניזוקו – וזאת על אף חוות דעתו של בעל המקצוע מטעמה של התובעת שגרס שלא ניתן להחליף רק חלף מהרעפים, בשל גילם ומצבם וחוסר היכולת להתאים רעפים חדשים למבנה הישן.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי על פי חוות דעתו של השמאי מטעמה ניתן היה להחליף רק חלק מהרעפים ולעשות שימוש ברעפי השורה הראשונה על מנת לתקן את הנזקים שנגרמו – מבלי לתקן את הגג כולו. הנתבעת טוענת עוד כי מתוך הסכום ששילמה לנתבעת סכום של 8,000 ₪ היה מעבר לחוות דעת השמאי ולפנים משורת הדין.

הצדדים בתיק אזרחי זה הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שקול דעתו, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים.

הובהר לצדדים כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את כל התביעה, לדחות את כולה או לקבלה לשיעורין, הכל לפי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וללא נימוקים.

הצדדים הסכימו לכל הנ"ל.

יוזכר כי בדיון העידו התובעת ובעל המקצוע מטעמה, מר אריק קורן, ומנגד – השמאי מטעם הנתבעת, מר שלמה הפנר.

מר קורן טען כי שוחח בטלפון עם השמאי, הבהיר כי לא ניתן להשיג רעפים מתאימים, קיבל את אישורו לבצע את העבודה והגיש את החשבון לאחר שבוצעה. מר קורן טען שגם בהזדמנויות קודמות קיבל אישור לביצוע העבודה מן השמאי ולא מחברת הביטוח עצמה.

מר הפנר טען, מנגד, שלא אישר ולא היה מוסמך לאשר את ביצוע העבודות וחזר על הנטען בחוות הדעת השמאית שצורפה לכתב ההגנה ולפיה לא נדרשה עבודת תיקון בהיקף כפי שבוצעה.

מעיון בחוות הדעת השמאית לא מצאתי כי לעורכה מומחיות מיוחדת בתחום תיקוני גגות ורעפים. עורך חוות הדעת הסתפק בהתייחסות כללית להשכלה (בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, שלוחת תל אביב) ולא ציין באיזה מקצוע ניתן התואר ומה נסיונו המקצועי – במיוחד בנושא תיקוני גג. למעשה, חוות הדעת השמאית מתייחסת למכלול נזקיה של התובעת בעקבות הסופה וכוללת, בין היתר, התייחסות לנזקי התכולה (שטיח ורהיטים) ולנזקי המבנה (טפטים, חלונות, צבע, חשמל ועוד).

מנגד, בעל המקצוע מטעם התובעת העיד על נסיון מקצועי בתחום, ולא הוצגה ראיה לסתור טענה זו.

מצאתי גם לקבל את טענת התובעת כי לא היה עליה להבין, מן ההתנהלות אל מול הנתבעת, שלא ניתן לה אישור לבצע את העבודות באמצעות בעל המקצוע מטעמה.

משכך, מצאתי להעדיף את דעת המומחה מטעם התובעת ושוכנעתי כי עלה בידי התובעת לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח את הטענה כי נדרשה עבודת תיקון בהיקף אותה ביצע בעל המקצוע מטעמה.