ת"ק 30284-10-14 פאעור נ' רווח ואח'

1.רכבו של התובע, טויוטה לנד קרוזר מס' רישוי 30-555-56 (להלן: "הטויוטה"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שארעה ביום 16/6/2014 בחניון המקורה של ביה"ח בנהריה (להלן: "התאונה"). מדובר בחניון בן מספר קומות.

בתאונה היה מעורב רכב מס' רישוי 95-972-35 (להלן: "הרכב המעורב"), שהיה נהוג על ידי נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

במועד אירוע התאונה היה הרכב המעורב מבוטח אצל נתבעת מס' 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמתו של הנתבע. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאוונה.

לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמתו של התובע. לכן הם מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

3.כדי להכריע בשאלת האחריות לאירוע התאונה יש לקבוע, תחילה, את אופן אירוע התאונה.

על סמך העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי התאונה אירעה באופן כדלקמן:

עובר לאירוע התאונה נהג התובע את הטויוטה בקומה א' של החניון, לכיוון היציאה מהחניון. באותה עת החל הנתבע להסיע את הרכב המעורב, שחנה בקומה א' של החניון, מתוך כוונה לצאת מהחניון. בנתיב הנגדי, בצד שמאל כיוון נסיעת הטויוטה, עמד רכב (להלן: "הרכב העומד"), שהסתיר את שדה הראיה לשני הנהגים המעורבים בתאונה, באופן שהתובע לא יכול היה לראות את הרכבים שחנו בצד שמאל כיוון נסיעתו, מאחורי הרכב העומד והנתבע לא יכול היה לראות את הרכבים המגיעים מימינו לכיוון היציאה מהחניון. למרות שדה הראיה המוגבל ולמרות שהיה צריך לצפות את האפשרות כי רכב שחונה משמאלו, מאחורי הרכב העומד, עלול לצאת ממקום חנייתו מתוך כוונה לצאת מהחניון, לא האט התובע את מהירות נסיעתו ואף לא צפר. הנתבע, למרות שדה הראיה המוגבל ולמרות שהיה צריך לצפות את האפשרות כי רכב עלול לנסוע בחניון, מימינו, לכיוון היציאה מהחניון, נכנס לנתיב הנסיעה של הטויוטה, תוך הטיית ההגה של הרכב המעורב שמאלה, לכיוון היציאה מהחניון. התובע, שהופתע מהופעת הרכב המעורב, שכאמור הגיח מאחורי הרכב העומד, לא הצליח לבלום ופגע עם הפינה הקדמית שמאלית של הטויוטה בכנף הקדמית ימנית של הרכב המעורב.

מאופן אירוע התאונה, כמתואר לעיל, עולה כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני

הנהגים המעורבים בה. אין ספק בעיניי כי רשלנותו של הנתבע עולה על זו של התובע.