ת"ק 29944-04-13

1.לפני תביעה כספית על סך 4,648 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע לכאורה כתוצאה מפגיעת רכב

הנתבעים ברכבו.

לטענת התובע, הנתבע יצא מחנייה ברברס, פגע ברכבו בחלקו הקדמי ימני ונגרמו לו נזקים. התובע צירף חוות דעת שמאי וטען כי הוא תיקן את הרכב.

2.הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו טענו כי הנתבע עצר כדי לתת לילד לעבור, כשלפתע הגיע התובע מאחור במהירות מופרזת ופגע ברכבו.

3.הצדדים זומנו לפני לדיון וביום 23.9.14 התקיים דיון בין התובע לנתבע כשחברת כלל לא הייתה צד לתיק.

בתום הדיון ביקש הנתבע לצרף את כלל והוריתי על צירופה.

התובע העיד וטען כי ראה את הנתבע משוחח עם ילד וחוזר אחורנית ופוגע ברכבו מצדו הקדמי ימני.

הנתבע טען כי הסתובב עם הגב וכשראה את התובע מגיע, צפר לו אך הלה לא עצר.

4.בדיון האחרון שהתקיים ביום 26.3.15 כשחברת כלל כבר הייתה צד לתיק, תיאר התובע את נסיבות התאונה וטען כי הנתבע היה בעצירה על המדרכה, שם דיבר עם ילד במרחק שלושה מטרים ממנו, התובע המשיך בנסיעתו ישר, אלא שלאחר שהנתבע סיים לדבר עם הילד הוא חזר ברברס בבת אחת ופגע בכנף ימני של רכב התובע.

לעומתו טען הנתבע בעדותו, שילד עבר ואז הוא עצר, כדי לתת לו לעבור ואז הגיע התובע במהירות מופרזת ופגע ברכב הנתבע. הנתבע הכחיש כי הוא דיבר עם הילד וטען כי הוא פשוט אפשר לו לעבור.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו ובדברי העדים, החלטתי לקבל את התביעה חלקית, תוך ייחוס אשם תורם לתובע בשיעור של 20%.

התובע נסע בנסיעה ישירה ,כשהנתבע עמד על מדרכה ושוחח עם ילד ואז פתאום חזר ברברס ופוגע ברכב התובע.