ת"ק 2971-06 מקמילן נ' ויגודה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 4.2.07 על ידי כב' השופט יוסף ריבלין. במסגרת פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, חויב המבקש לשלם למשיב סך של 16,000 ₪.

המבקש טוען בבקשתו, וכך הצהיר גם בדיון שהתקיים בפני, כי מעולם לא קיבל את מסמכי התביעה. עם זאת הודה המבקש, כי פסק הדין הומצא לו חודשים ספורים לאחר נתינתו, יחד עם האזהרה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לצורך מימוש פסק הדין, ומכל מקום, לדברי המבקש ניתן לומר בבטחה, כי בראשית שנת 2008 כבר ידע על פסק הדין.

המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

המשיב הצהיר בפני כי מסר את מסמכי התביעה באופן אישי למבקש, כמו גם את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד המבקש זמן קצר ביותר לאחר מתן פסק הדין. עוד עולה מדברי המשיב, כי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שהתקיימו לאורך השנים המבקש שילם סכומי כסף שונים על חשבון חובו לפי פסק הדין. תיאורו של המשיב בדבר אופן המצאת המסמכים, הן מסמכי התביעה, הן מסמכי ההוצאה לפועל, מפורט ואמין, ואני מקבלת את הדברים כמהימנים.

ככלל, בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה מחייבת לשקול את סיבת מחדלו של המבקש מלהגיש כתב הגנה במועד, וכן את סיכויי ההגנה של המבקש אם פסק הדין יבוטל (ראו ע"א 10152/07 פדידה נ' עזבון המנוח רפאלי (פורסם בנבו)).

שיקול נוסף, כבד משקל בתיק זה, הוא העובדה שהמבקש המתין קרוב ל-7 שנים מיום שנודע לו על פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו. בפרק הזמן שחלף בוער תיק בית המשפט, כך שלא ניתן לעיין במסמכי התביעה. אלה לא נשתמרו גם אצל התובע, אשר אף לא שמר את הראיות והמסמכים להוכחת תביעתו. למבקש אין הסבר המניח את הדעת לשיהוי העצום בהגשת הבקשה, וכל שהיה לו לומר בעניין זה הוא שנמנע מלהגיש את הבקשה מ"סיבות אישיות".

משקיבלתי את עדות המשיב לפיה מסמכי התביעה הומצאו למבקש טרם מתן פסק הדין, הרי שאין למבקש טעם מוצדק להימנעותו מלהתגונן בפני התביעה, ואין זאת אלא שהמבקש זלזל בהליך שהתנהל נגדו.

אעיר כי זלזול זה בא לביטוי גם בשנים הארוכות שבהן המתין המבקש עד שהגיש את הבקשה לביטול פסק הדין. המדובר למעשה ב"התעלמות מדעת" מן ההליך שנוהל נגד המבקש, שהיא כה בוטה, עד כי יש בה במקרה דנן כדי להצדיק את דחיית הבקשה אף מבלי לבחון את סיכויי ההגנה (ראו רע"א 1957/12 זוהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו)).

מעבר לצורך אעיר, כי התנהלותו של המבקש הביאה לכך שקיים קושי אמיתי לבחון את סיכויי ההגנה. עניינה של התביעה היא באי תשלום שכר דירה על ידי המבקש אשר שכר את הדירה מאת המשיב. המבקש טוען כי המשיב הפר את חוזה השכירות שבו הובטח כי בדירה ישנה מערכת חימום תקינה, בעוד שבפועל המערכת לא עבדה ואילצה את המבקש לעזוב את הדירה טרם סיום החוזה. לא ניתן לדעת האם טענה זו מגלמת בתוכה הגנה טובה שכן חלוף הזמן הביא לכך שבידי המשיב, אשר הסתמך על פסק הדין הסופי והחלוט שהיה בידיו, לא נותרו המסמכים והראיות הרלבנטים שלאורם יש לבחון את טענת ההגנה.