ת"ק 29203-07-14

תביעה קטנה, "פח לפח", לפיצוי בגין נזק רכוש לרכב התובעת 1 שנגרם בתאונת דרכים ,(שעה שהיה נהוג על ידי תובעת 2), בה היה מעורב רכב הנתבעת.

תאריך התאונה- 27.6.2014.

בכתב התביעה נטען כי תובעת 2 נסעה בנסיעה איטית במסלול הימני אחרי רכב הנתבעת, החליטה לעקוף, אותתה ויצאה לעקיפה, לפתע שמעה חבטה עזה בצד ימין של הרכב. בכתב התביעה נטען כי רכב הנתבעת רצה לפנות שמאלה ועקב כך נכנס למסלול נסיעתו של רכב התובעת.

הנתבעת טענה בהגנתה כי התאונה ארעה בכביש פנימי במושב יוגב. כאשר הגיע הנהג של רכב הנתבעת ,(להלן :"הנהג"), לצומת ,שבו היה עליו לפנות שמאלה, הוא אותת, הסתכל במראות, בדק ווידא כי הצומת פנויה והחל בפניה שמאלה. לאחר שהיה כבר במהלך הפניה, הגיח רכב התובעת 2 במהירות תוך ביצוע עקיפה מסוכנת וגרם לתאונה.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי לידי מסקנה שיש לדחות את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. מבחינת מהימנות עדים, אינני יכול להעדיף גרסה. שני הנהגים יצרו בעדותם אותה מידה של מהימנות ושכנוע עצמי שמה שהם מספרים הוא האמת לאימתה. משהאמת אחת היא, עלי למצוא את ישועתי בראיות האובייקטיביות ובהן בלבד.

ב. אין חולק כי התאונה אירעה בצומת שפונה שמאלה. אומנם נכון הוא שמדובר בכביש פנימי במושב שבו הכבישים אינם מסומנים היטב כפי שהדבר עולה מהתמונות, אך עובדה זו היא הנותנת שהתובעת 2 הייתה צריכה לצפות כי המשאית שכל כך האטה את נסיעתה עד כמעט עצירה מתכוונת לפנות שמאלה. כאן המקום לציין כי אין בידי לקבוע מסמרות בשאלה אם הנהג ו/או התובעת 2 הפעילו איתות אם לאו.