בן-אור נ' לנג

בפני תביעות הדדיות של בעלי הדין בקשר לתאונת דרכים שהתרחשה על יד צומת פולג ביום 21.2.17 שבה היו מעורבים אופנוע רכוב על ידי התובע ורכב של הנתבעת.

בתביעתו התובע עותר לסכום של 5,500 ₪ ללא פירוט.

הנתבעת בתביעתה עותרת לסכום של 4,320 ₪. הסכום מורכב מהוצאות תיקון לפי שמאות בסכום של 3,662 ₪ ושכ"ט שמאי.

התובע טען שהוא נסע בנתיב הימני במחלף פולג מכיוון צפון לדרום. בעת התאונה התובע אישר שהיה בנתיב הימני אך נאלץ לרדת לשוליים כתוצאה מכך שהנתבעת עברה לנתיב שלו ופגעה בכל צד שמאל של האופנוע וכך התובע מסר לבית המשפט:

"היא ירדה מפולג. נסעתי בנתיב הימני של התחבורה הציבורית... באיזה שלב קלטתי אותה נכנסת לתוך הנתיב. נתתי לה כמה ציפצופים והיא לא התייחסה לזה. הטמבון הימני הקיצוני פגע". ( עמ' 2 לפרוטוקול בין השורות 5-7).

וכן התובע טוען שהנתבעת סטתה לנתיב שלו וזו הסיבה היחידה לתאונה.

גרסת הנתבעת היא שהיא נאלצה לעצור באופן פתאומי מכיוון שרכב לפניה עצר עצירת חירום ותוך כדי הבלימה הנתבעת יצאה לשוליים. היא לא הבחינה כלל בתובע לפני התאונה וכך היא מסרה לבית המשפט:

"לא ראיתי עד לרגע ההתנגשות. האופנוע היה מאחורי". (עמ' 2 שורה 20,21).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכי התיק, הגעתי למסקנה שיש לקבל את תביעת התובע ולדחות את תביעת הנתבע ולהלן הנימוקים:

1.אין מחלוקת על כך שהרכב שנסע לפני הנתבעת עצר עצירה פתאומית וכדי להימנע מהתנגשות עם אותו רכב הנתבעת סטתה לכיוון השוליים וכל זאת תוך בלימה פתאומית של רכבה.

אכן המסקנה היא שהנתבעת לא שמרה מרחק שאפשר לה לעצור מאחורי הרכב שלפניה והיא נאלצה כתוצאה מכך לסטות הצידה.